ביקורת ספרותית על שנים טובות מאת מאיה ערד
ספר מעולה

---

"העולם הוא כמו ספר עב כרס, ומי שמבלה את כל חייו בארץ אחת בלבד כאילו לא קרא יותר מעמוד."

חזרתי אליכם אחרי הפוגה קצרה. טסתי ללונדון, לא לחופשה אלא לנסיעת עבודה. הופעתי שם במשך שבוע עם הצגה בקהילות היהודיות (סליחה מראש שלא אנדב את האינפורמציה על איזו הצגה מדובר, אני פשוט אוהבת את האנונימיות שיש לי באתר והחופש שלי להרגיש בנוח לכתוב). בכל אופן, הספר המבריק הזה התחבר לי לתקופת הנסיעה בצורה מושלמת.

לאה, הגיברה הראשית, עלתה מרומניה אל ישראל. בשלב מסוים היא מחליטה לעזוב את הארץ ולעבור לאמריקה, שם היא משתקעת לשארית חייה. לאה ממשיכה לשמור על קשר עם חברותיה מהסמינר בישראל, ויוצרת לעצמה מנהג לכתוב להן באופן קבוע פעם בשנה גלויה לכבוד השנה החדשה. בגלויה זו היא מצרפת מכתב אודות השנה שעברה עליה.

הפורמט הזה של מכתבים חד צדדיים פשוט מדהים. גיליתי עניין רב בשברי המידע שמתגלים לנו אט אט ובחלקי הפאזל שהקורא משלים בראשו. כל המידע נפרש בפנינו מנקודת מבט אחת, איתה אנחנו הולכים מההתחלה ועד הסוף. הקורא נשאב אל תוך עולם לא שלו, מלווה את לאה בכל שלב בחייה.

לאה היא גיבורה לא סטנדרטית, גיבורה לא אהובה. היא חסרת טאקט, לא מבינה סאבטקסט, לוקה בחוסר מודעות ולעיתים קרובות גם חוסר הבנה של סיטואציות חברתיות. אולי משום שאף פעם לא באמת הייתה "ישראלית" ותמיד מצאה את עצמה כעוף המוזר. בישראל הייתה הרומניה, לא מספיק צברית, לא מספיק חברמנית. ובאמריקה היא לא מספיק אמריקאית, לא מספיק קלאס, לא מספיק שלמות, לא מספיק משחקת את המשחק. ללא שייכות, ללא קשרים עמוקים, ללא בית. פלא שבסופו של דבר מצאה עצמה עוסקת בנדל"ן? לאה מחפשת בית.

הגאונות של הספר בעיני היא שבתחילתו קשה להתחבר לגיבורה. ומנגד, במהלך הסיפור היא עוברת מהלך כל כך מובהק ומדהים והקורא יחד איתה. פרטים מעברה חושפים ברגישות את הפסיכולוגיה שמאחורי הדמות, את אופן הפעולה שלה והבחירות בחייה. ולבסוף, אי אפשר שלא להתחבר אליה, אפילו ממש לאהוב אותה. זוהי דמות מרגשת, דמות שכל חייה חיפשה להשאיר חותם, להיות זכירה ואהובה ולספר את הסיפור שלה. לאה, בשבילי את בהחלט היית פה.

במסעי ללונדון פגשתי ישראלים רבים החיים שם. מיד כשפגשו בנו, קבוצת השחקנים הישראליים, לא חדלו מלהפסיק לדבר, להתעניין, לשאול, לדאוג. מי שנעקר ממקום הולדתו, מילדותו, מנעוריו, יוכל להסוות שייכות בצורה מושלמת אך בתוכו תמיד יישא DNA של המקום ממנו הוא בא.
המרחק נתן לי נשימה, קינאתי במי שאין לו צרות כמו שלנו, במי שעיסוקו הגדול ביותר הוא ויכוח על איפה לאכול המבורגר או איזה שורה עדיף לקנות למחזמר מטילדה. שכחתי לרגע מהכל והתנתקתי. אך בסופו של יום, במטוס בדרך חזרה, מספר שניות לפני הנחיתה על הקרקע הסתכלתי דרך החלון ודמעה זלגה על לחיי. כי באמת, אבל באמת, שאין לי ארץ אחרת.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על שנים טובות