ולא, לא מדובר במשפחת מאפיונרים עם קוד של כבוד משפחתי, ותינוקות שבמובייל שלהם מסתובבים סמית אנד ווסון וברטה, מדובר במשפחה די רגילה שאיתרע מזלם וכל אחד הרג מישהו, בשוגג, במזיד או סתם באקראי.
הסופר, יש לציין, הוא סופר אוסטרלי, סופר של ספר מתח בלש? חיבור שאינו מוכר לי. יש סופרי מתח בריטיים - משובחים, יש סופרי מתח אמריקאיים - יעילים, יש סופרי מתח צרפתים - משובחים או משעממים, אבל אוסטרלים? נשמע מוזר ממש כמו סופת השלג שפוקדת את אתר הסקי האוסטרלי. (בסוף הספר, סטיבנסון ממליץ על סופרי המתח האוסטרליים, אולי אחרי התרגום, אני אמליץ גם).
מה יש בסלט הזה? משפחת קנינגהם, משפחתו של המספר ארנסט, שהוא כותב של ספרי הדרכה לסופרי מתח, ואת מסקנותיו הוא לוקח מסופרי המתח של תור הזהב כמו אגתה כריסטי (וגם חלק ממבנה הספר, אבל לזה נגיע אחר כך). אחיו מייקל, שמשתחרר מהכלא אחרי שלוש שנים שריצה בגלל רצח. (שלוש שנים על רצח? במקרה זה, כן). אודרי, אמם של השניים, שהיא גם אמו של ג'רמי האח המת, שרוחו שורה על הסיפור, בעלה השני, מרסלו גרסיה, עורך דין, בתו סופיה, רופאה כירורגית בצרות, רוברט, האבא שנהרג שלושים וחמש שנה קודם לכן, וסיפורו של המת נמצא בבסיס סיפורנו הנוכחי, לוסי, אשתו לשעבר של מייקל המשתחרר מהכלא, ארין, אשתו הכמעט לשעבר של ארנסט המספר, קתרין, דודתו של ארנסט ובעלה אנדי. כל אלה הם בני המשפחה המוזמנים לאיחוד משפחתי באתר סקי, כדי לקבל את פניו של מייקל היוצא לחופשי. התבלבלתם? גם אני, קראתי פעמיים את עשרות העמודים הראשונים כדי לזכור מי הוא מי.
ארנסט, המספר שלנו, שיש לו חוש הומור לא מבוטל, הוא לא חביב המשפחה, בעיקר מפני שלפני 3 שנים הלשין על מייקל אחיו וגרם לו לשבת שלוש שנים בכלא.
מילא, אתר סקי ומשפחה שמפנה לו כתף קרה, אבל יש גם סופת שלג אימתנית (בזמן האחרון יוצא לי לקרוא די הרבה על סופות שלג אימתניות) ובסופה הזו מתגלה גופה קפואה שנרצחה במיתה משונה ביותר.
הסיפור מסופר בצורה קוהרנטית, אבל במקרים רבים ארנסט המספר חוזר אחורה למקרה שקרה לפני שלושים וחמש שנה, והוא המניע את כל העלילה. הסיפור גם קופץ קדימה באינספור רמזים, כולל מספרי העמודים בהם יסופר על מקרה מוות, כי ארנסט הרי יודע מה יקרה בהמשך. וכשהרמז המוכמן מגיע זמנו להיות מתואר, ארנסט מזכיר לנו איך הרמז קשור לעניין, ואיך אנו הבורים החמצנו אותו. השיטה הזו בהחלט מרתקת ומבטיחה כל הזמן גילויים חדשים.
אני, שאמונה על קריאת ספרי מתח, מצאתי את עצמי לכודה בסיפור שאינו מתנהג כמו זוג אזיקים, אלא כמו רשת של חבלים. נרצחים, ונרצחים לשעבר, חטיפה, סכום כסף גדול, שקשה לדעת אם שולם או ניתן או נסחט, סיפור העבר, שמסובך יותר מסיפור ההווה, טוויסטים שמתקיימים ומופרכים לסירוגין ומפריכים את ההפרכות, בקיצור, לטעמי, תבשיל שיצקו בו יותר מדי תבלינים, ובסוף הוא קר לבן וקפוא, או לחלופין חם כאש.
מה הפריע לי בספר, מה גרם לי שלא לתת לו חמישה כוכבים, לפחות בגלל היותו ספר מתח מקורי שכתוב היטב, ממש היטב?
ובכן, הספר מתיימר להיות בסגנון אגתה כריסטי מודרני. חבורת אנשים מצומצמת, שכל אחד מהם חשוד ברצח, והפתרון מוסבר על ידי ארנסט בספריה ליד האח המבוערת, כמובן. אבל אצל כריסטי המוות נקי (עד כמה שרצח יכול להיות נקי) ודאי שלא חוזר אחורה בזמן עם תעלומה מסובכת ומסובבת ומוכחת ומופרכת שוב ושוב. כאן הרצח לא נקי כלל וכלל וגם מוזר וייחודי רק כדי להפוך את הסיפור למוזר ומופרך יותר מכפי שהוא. וההיסטוריה הכבדה של מעשי הרצח וההרג, לא אופיינית לכריסטי כלל וכלל.
ישנה עוד בעיה. זהותו של הרוצח אמנם מפתיעה מאוד, מפתיעה פי שניים (אין ספוילר, אני לא מתכוונת לפרט) אבל במהלך קריאת הספר אנחנו לא באמת חושדים במישהו מהדמויות שביצע את הרצח. הסופר אינו זורק חשדות ממשיים כלפי אף אחת מהדמויות. המתח נובע מהסיפור שמכחיש עצמו שוב ושוב, ולא מהדמויות, שכולן חשודות באיזו התנהגות מוזרה, אבל בהחלט לא בביצוע הרצח.
כפי שכתבה רויטל, אנתוני הורוביץ, המעולה, (לא להתבלבל עם גרג הורוביץ הנפוח) גם הוא כותב במחווה לכריסטי, אבל לטעמי, עושה את זה פי מאה יותר טוב.
באופן כללי, כל סקירה מעניינת פי כמה וכמה למי שקרא את הספר הנדון, במיוחד בספרי מתח, שבהם לא ניתן לחשוף יותר מדי.
עכשיו אני מתחרטת ורוצה להוריד את הדירוג לשלושה כוכבים. שמע, סטיבנסון, ראה הוזהרת, בפעם הבאה שתכתוב תעלומה כל כך מסובכת ומשונה, תקבל ממני שני כוכבים, על חשבון הכוכב המיותר שקיבלת עכשיו ואתה חייב להחזיר לי.
ואם בחובות עבר עסקינן כמו בספר, אז נכון שכוכב אחד לא שווה 267,000 דולרים שמככבים בספר (לא מדובר בכוכב של מישלן, רק בכוכב של סימניה) אבל הייתי רוצה לחשוב שלכוכב שלי יש משמעות כלשהי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
