ביקורת ספרותית על הגשם הצהוב מאת חוליו לימסארס
ספר טוב

---

"יום בהיר אחד האנשים הרימו את ראשיהם מן האדמה אחרי מאות שנים וגילו בבת אחת את האומללות שחיו בה, ואת האפשרות לשפר את תנאי חייהם במקום אחר. איש מהם לא חזר מעולם, ולו כדי לקחת אחדים מהחפצים שהשאיר מאחוריו. וכך לאט לאט בדומה לאחדים מכפרי הסביבה, גם אינייליה התרוקן ונשאר בודד וריק לנצח." (עמ' 69-70).


הגשם הצהוב הוא ספרון קטן בן 134 עמודים העוסק בנושאים של זיכרון, התמודדות עם אובדן, בדידות והרבה מאוד מחשבות על הזמן החולף. זהו סיפורו של כפר דימיוני בשם אינייליה אי שם בהרי הפירנאים אשר ננטש על ידי תושביו. כפרים הררים רבים ננטשו בשנות ה-60 של המאה הקודמת וזאת כתוצאה מאוחרת של מלחמת האזרחים בספרד וכתוצאה מהעוני ששרר בהם. היה זה תהליך מוגבר של מעבר מהכפר אל העיר.


הספר הוא מונולוג של אנדרס, התושב האחרון של אינייליה המהרהר על חייו, על תהליך הנטישה שהוא עד לו והוא משתף אותנו בזיכרונותיו אשר חלק נכבד מהם תופסים אלו שכבר הלכו לעולמם: שכניו, חבריו ובעקר אשתו אשר בחרה לשים קץ לחייה. אנדרס מרבה לחשוב על הטבע המשתנה על פי עונות השנה ועושה את ההקבלה בין השינויים בטבע, לשינויים הפיזיולוגים העוברים עליו עם הזמן.

זהו ספר מלנכולי למדי אך הכתיבה של לימסארס מצוינת ומחשבותיו של אנדרס לעיתים נוגעות בנימי הנפש ממש. התרגום של רמי סערי, בהחלט ראוי לשבח.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על הגשם הצהוב