<mark>חוליו לימסארס</mark> פותח בפני הקורא אלבום תמונות – כל פרק בספר הוא תמונה מאלבום הילדות של ילד הגדל בכפר כורים בספרד בשנות שלטון פרנקו.
כל פרק בספר הוא תמונה המתעוררת לחיים, או אם תרצו זיכרון הכלוא בפיסת נייר. הוא נוגע בדברים הקטנים ובגדולים החל באהבה ראשונה, המפגש עם המוות, החיים הקשים במכרה, פרנקו – החלום ושברו, הגעת הטלויזיה הראשונה, והנחיתה על הירח. אבל יותר מכל הוא עוסק בזיכרון: איך הזכרון מתעתע בנ

"יום בהיר אחד האנשים הרימו את ראשיהם מן האדמה אחרי מאות שנים וגילו בבת אחת את האומללות שחיו בה, ואת האפשרות לשפר את תנאי חייהם במקום אחר. איש מהם לא חזר מעולם, ולו כדי לקחת אחדים מהחפצים שהשאיר מאחוריו. וכך לאט לאט בדומה לאחדים מכפרי הסביבה, גם אינייליה התרוקן ונשאר בודד וריק לנצח." (עמ' 69-70).


הגשם הצהוב הוא ספרון קטן בן 134 עמודים העוסק בנושאים של זיכרון, התמודדות עם אובדן, בדידות והרבה מא

שנות ה-60 של המאה העשרים. הכפרים בצפון ספרד, על גבול צרפת, בפירנאים, ננטשים. אחת לאחת המשפחות מעמיסות רכוש על עגלות ויוצאות לחפש עתיד טוב יותר בערים.
גיבור הסיפור של <mark>לימסארס</mark> אינו מסוגל לנטוש את הכפר שלו, את הבית שבנו אבותיו, שהוא ואביו וסבו שיפצו ותחזקו במשך כל השנים. את הנהר, את שדות המרעה שעבד בהם כל חייו. כששכניו עוזבים הוא מסתגר בטחנת הקמח הישנה, אינו יכול להתמודד איתם. הוא נותר לבדו, רק הוא

אנחל הוא מורה בספרד של שנות השלושים. כשאנחנו פוגשים אותו הוא כבר לא מורה, הוא נמלט על נפשו עם 3 חברים לאחר שכוחות "הרפובליקה" הובסו ע"י כוחותיו של פרנקו.
הספר מספר את סיפורם של ארבעת החברים הנמלטים מרודפיהם להרי קנטבריה שבצפון ספרד וניצודים ביום ובלילה, בקיץ ובחורף במשך 9(!) שנים ע"י אנשים אשר היו שכניהם לפני המלחמה.
זה אינו סיפור על אידיאולוגיה, על פרטיזנים או לוחמי חירות הנלחמים בשלטון רודני,

ספר מעולה.
הספר מספר על אדם שחי בכפר איניילה בפירנאים. את הכפר עזבו כבר כולם , המקום קשה הן מבחינת מזג האויר והן מבחינת פרנסה. הגיבור חי שם לבדו ובעצם מתוארת סימביוזה מדהימה בינו לבין הכפר.
מתואר תהליך איטי, הדרגתי מאוד לעבר השכחה.