ביקורת ספרותית על חזקים וחלשים מאת אלתר קציזנה
ספר מעולה

---

לא מזמן הייתי עם אמא שלי באוטו והסתכלנו על הדרך ופתאום, באמת משום מקום, אולי כי בדיוק עקפנו איזו מכונית או עברנו מול מרכז קניות, היא אמרה: "את יודעת, העולם שגדלתי בו כבר לא קיים. לפעמים אני עוד מצליחה לזהות פיסות ממנו, אבל אלה רק קרעים. זה אף פעם לא מתחבר."

היא ילידת 1935. הספר הזה שתורגם מיידיש מתאר עולם קצת יותר ישן, את זה של ההורים שלה. יהודים, רובם חילוניים, שחיו בוורשה ובסביבותיה בשליש הראשון של המאה העשרים. ואלה לא החילונים של היום. מדובר בחלוצי החילוניות שגדלו בחדר ובית הכנסת היה הסביבה הטבעית שלהם עד שעשו בחירה אחרת כך שגם בלי להאחז בהם ברור היכן נטועים השורשים.

בהתחלה נדמה שזה מין אוסף של סיפורי מעשיות. גם הסגנון כזה, כאילו מישהו שפך פה הרבה מאד מאייסעס, רק שלאט לאט נפרש עולם ונוצרת איזו קוהרנטיות שמתארת פועלים וסוחרים וסוציאליסטים, עיתונאים, קפיטליסטים, גברים ונשים חולמים שיש להם האומץ ללכת עם החלומות, אנשים שבאחת התקופות הסוערות ביותר לא הפסיקו להעז, לערוך נסיונות ולבחון את עצמם, שיצרו סביבה תרבותית חדשה ומתבדלת שנשענת על עולם ערכים מוצק.

זה עולם שהתפוגג. הוא תועד בשפה שהולכת ומתפוגגת. לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי בחטיבה והייתי צריכה לבחור שפה זרה שלישית, עוד הייתה אצלנו האפשרות ללמוד יידיש. ערבית או יידיש, אלה היו האפשרויות, ולא רק לשנה שנתיים אלא עד הסוף, כולל בגרות. התרבות של המקום הזה ושל חלק מהאנשים שבאו מרחוק ומרכיבים אותו או התרבות של חלק אחר מהם. היום כבר לא לומדים את זה, הרי אנחנו אנשים פרגמטיים ואיך נחיה בלי צרפתית, אז הנה הזדמנות, אמנם לא ללמוד את השפה ובכל זאת לראות אותה מתמלאת חיים ורוח נעורים, מבטאת צחוק וכאב ואומץ לב וגעגוע, יוצאת מגבולות העיירה היהודית ומשמשת חברה אידיאולוגית אבל גם סובלנית, אנשים שנלחמים על עמדותיהם בלי להטיל ספק בכבודם ובכוונותיהם של אלה שחושבים אחרת. עולם שהתפוגג.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על חזקים וחלשים