את יצחק קרונזון,שהיה פרופסור קרדיולוג ומנתח ישראלי בעל-שם שירד מהארץ, כבר לפני שנים רבות ונפטר רק לפני שנים ספורות בניו-יורק, אני מכיר כבר משני קבצי סיפורים שלו שקראתי ואהבתי. אז כשהגיע אליי הספר הזה שמכיל את מכלול יצירתו; גם של סיפורים שקראתי כבר וגם סיפורים אחרים, שמחתי לקרוא בו... מדובר כאן בסיפורים ביוגרפיים שברובם הם אנקדוטות של זיכרונות. לקרונזון יש סגנון מיוחד שמתרכז בפרטים מסוימים ובסיפוריו הטובים יותר, יש לעתים הומור אכזרי שהופך שעשוי להפוך את הסיטואציה לפארסה...
הוא איננו מרחם על עצמו וגם על משפחתו כשביחד עם התכונות הטובות שלהם הוא מצייר אותם לעתים גם באור פתטי ונלעג... הוא איננו משתדל לייפות את העבר! אלא מציג אותו כפי שהיה ללא כחל-וסרק.
ולכן אהבתי במיוחד את סיפוריו מילדותו בחיפה בסוף ימי המנדט הבריטי וממדינת ישראל הצעירה שהיו לה חבלי-לידה לא קלים; עם העליה ההמונית ובתקופת הצנע למשל - שהייתה תקופה של מחסור גדול...
בקובץ הדי-גדול הזה, יש גם סיפורים מחייו כרופא בניו-יורק שיש בהם ענייין אך אינם משתווים לדעתי לסיפוריו מאותה ארץ-ישראל ומדינת ישראל הרחוקה שהייתה קיימת פה פעם. ישראל עם חזון ציוני של חלוצים ופועלים מצניעי לכת שאיננה קיימת יותר כמעט בשום צורה! בדגש מיוחד על חיפה עיר הפועלים (היהודים!) של אז...
מכיוון שגם הוריי ז"ל היו שייכים בדיוק לאותה ארץ-ישראל, אני מרגיש קירבה מיוחדת לאותו הווי ולמה שמסופר כאן.
צחוק הגורל הוא שדווקא אותו בן למשפחה ציונית שתרם רבות לאותה ישראל צעירה תרומה חשובה כרופא בצבא ובמקומות אחרים סיים את חייו כיורד בניו-יורק ושם הספר הנ"ל לכן איננו מקרי...
אגב. בסיום הספר של ביקורת ספרותית מרתקת של המבקר הספרותי דן מירון על יצירתו של קרונזון. בקיצור אני ממליץ על הספר הזה מאוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
