ביקורת ספרותית על פועם מאת דרור שגב

---

הספר הזה הולך להוציא ממני השתפכות מאוד לא אופיינית.

דרור שגב לוקח את רונן, גיבור ספרו, גבר בן 55 שלכאורה יש לו כל הטוב כדי שיהיה לו טוב. הוא מנכ"ל שותף בחברה מצליחה, עטוף במשפחה של אישה חמה ואוהבת, יפה ומצליחה, בן ובת בוגרים ואוהבים וכלב נאמן ומשפחה מורחבת נוכחת. ובית פרברי כמו שיש למשפחות המצליחות. חברים טובים - טובים באמת. תחביבי פנאי של ים ומטקות וספורט וטיולים ומוסיקה. רונן גם אוהב לבשל ולהאכיל את המשפחה במאכלי נשמה שהורישה לו אמו מלאי טעם וצבע וריח ואהבה. רונן.
ומה עם הבריאות, רונן? הוא מתקשה לנשום. עם כל מה שיש לו ובו, רונן מתקשה לנשום. משהו אצלו לא פועם. הוא מתקשה לנשום ויש ימים קשים כל כך שהוא מתקשה לתפקד. וגם...

ודרור שגב לוקח אותו ובתקופה קצרה מקלף ממנו את עורו שכבה, שכבה. את השכבה העליונה החשופה שהיא קשה ומצולקת, יבשה, עכורה.
ומקלף עוד שכבה ועוד שכבה ומגיע ללב ומגיע למוח ולמערכת העצבים – פותח, מקיז דם, ודמעות וכאב עצום ואת החבר הכי טוב שנהרג בלבנון כשרונן עצמו מתקשה עם זיכרונות לבנון. ומלטף, מעסה, מורח פולידין ומשחה אנטיביוטית. וגם....

אני ממעטת לקרוא סופרים ישראליים עכשוויים (למעט מותחנים משפטיים ועוד מעט), וזה לא שאני לא בעדם, חלילה. זה פשוט לא מעניין אותי הכאן והעכשיו המוכרים לי.
עם זאת, את שגב אני אוהבת לקרוא, כי הוא נוגע כל כך – תמיד. ועם פועם אי אפשר שלא להזדהות ולהרגיש חזק. נכון, אמנם לא גדלתי בילדותי המוקדמת בישראל ובשכונה של פעם, אם כי בארץ רחוקה והשמש והים לא היו, אמנם לא עם המאכלים והטעמים והצבעים והריחות והסבתא שמאכילה באהבה המתוארים בעוצמה אבל הגעתי בשלב מסוים והתמודדתי עם בית ספר ושפה והחברה והטעמים והצבעים - וכן היה הים. הרבה ים. כל כך היה - לבילוי ולדמעות. וכן היו תנועת נוער, ותיכון וצבא טיולים וחברה ומוסיקה. וטראומות וזיכרונות והחברים הטובים שנותרו בלבנון – ותוך כדי קריאה של שגב חשבתי לי האם אני נפרדתי מאותה תקופה או שיש לי שכבת עור עכורה מסתירה. וכן, יש את בן הזוג שגדל כאן מאפס, אמנם לא בשכונה של פעם אבל בסוג של, אמנם לא על חוף ימה של חדרה – אבל לא רחוק מהים ובדומה לרונן גם עם גלשן וחדר מלא תקליטים, ודומה בגילו לרונן, ומזכיר אותו, וכן גם הוא עודו חווה את טראומות לבנון בפלאשבקים ואת זיכרונות החבר הכי טוב שנשאר שם. ו.. אולי גם חווה קושי לפעום. אז, 'פועם' יעבור אליו עם המלצה חמה. לא בטוחה שלא יזיל בסתר דמעה, ואולי גם יקלף איזו שכבה קשה, בטח ירגיש קרוב.

וכמו סימן היכר לספריו של שגב, גם כאן מלווה את הספר פלייליסט – והוא מקסים.

אז, כן, דרור שגב חוזר עם עוד ספר נהדר. מסוג הסיפורים שהם אמנם כאן ועכשיו סטייל עם זאת כתובים כל כך טוב ונוגעים ומדברים ישר פנימה - שכן.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על פועם