אני מניח שאם אתחיל בגילוי נאות ואומר כי אני אוהב את כתביו של צוייג, לא יהיה בכך משהו מפתיע שכן אני מניח שאיני לבד בחיבה הזו לכתביו. הסיבה העיקרית לחיבה הזו היא כי צוויג כותב בעיקר על נפש האדם. כך בספרו על פרדיננד מגלן, על מרי סטיוארט, על מרי אנטואנט, מנדל של הספרים או כל ספר אחר. תיאוריו של צוויג את המתחולל בנפש גיבוריו בצורה כל כך מדוייקת, הם אלו התופסים אותי ויוצרים את תחושת ההזדהות.
נובלת שחמט היא סיפורם של כמה אנשים: אלוף העולם מרקו צ'נטוביץ אשר לו סיפור מיוחד כיצד למד לשחק והפך לאלוף העולם, סיפורו של מק'קונור המנסה לאתגר אותו וסיפורו של ד"ר ב' המחליף את מק'קונור. מכאן הסיפור הוא סיפורו של ב', האיש שנעצר על ידי המשטר הנאצי ונחקר תוך כדי החזקתו בתנאי בידוד קשים. ד"ר ב' חושף את מה שהביא אותו לרמה כה גבוהה של שליטה במשחק השחמט. יש בסיפור הזה מוטיב מסויים שהזכיר לי את "נער החידות ממובאי" אבל אולי זה רק הדמיון הפרוע שלי.
בחזרה לצוויג: את מה שהוא מצליח להכניס ב-90 עמודים של כתיבה, יקח לסופרים אחרים כנראה 200 וזו עוד אחת מגדולותיו: סוד הצמצום.
סיפור מופלא.


















