ביקורת ספרותית על סולו מאת מורן פרידמן
ספר טוב

---

אני מכיר את סול, הייתה לי סול בחיים עד ממש לא מזמן, בחורה מבריקה, מסתורית וכובשת שהצליחה להתעלות על נסיבות חייה, חברת אמת עד הרגע שהיא לא.

הסיפור מגולל את מערכת היחסים המורכבת בין גיל וסול, שתי חברות ילדות, שמשאת נפשן, היעדר כנות וחשש להיחשף ולהיפגע, מעמידה את החברות ביניהן במבחן.

גיל, שנקודת השבר שלה עם סול התחילה בהודו, בעצם כותבת יומן מסע מאוחר ומסכם, בו היא מנסה לפענח את טיב הקשר ביניהן, על כל הטוב והרע, ההדדיות והתלותיות, הנאמנות והבגידה.
פרידמן היטיבה לשתול באלגנטיות רמזים אודות ההתפתחויות הדרמטיות בעלילה, שמגלות טפח ומכסות טפחיים, ובכך מותירות את הקורא דרוך וסקרן. דמויותיה אמינות וכובשות, ומעוררות אמפתיה של ממש.

לא מדובר במשולש אהבה בנאלי, אלא בספר, שכשמו הוא, מיטיב לזקק את נקודת המבט של דמות אחת, שבשלבים רבים מדי, מרגישה (ולרוב בצדק) לבדה.

אהבתי את המגושמות החיננית בה גילי מנסה לשדל בהתחלה את נדב, זיהיתי מיד את ההווי הסטודנטיאלי הבאר שבעי (מניח שהמחברת למדה שם), והתקשיתי להאמין לכך שגבר יכול לישון באפלטוניות של ממש עם אישה (שאינה משפחתו) באותה המיטה.

יש שני צדדים למטבע, ויש גם שני צדדים לחברות - היה מעניין לקרוא את הסיפור מנקודת מבטה של סולו. אהבתי את הסוף המציאותי, המתוק-מר.

האם ניתן לסלוח על בגידה? האם ראוי לפרק בגינה משפחה? ומה עם חברות ארוכת שנים?
עד לאן נרחיק לכת עבור אהובינו ובאיזה מחיר?

ספר סוחף ועוצמתי,
מומלץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על סולו