ביקורת ספרותית על הספר האדום מאת אסף ענברי
ספר מעולה

---

יש יותר מידי ספרים שמבקרים וקוראים קושרים להם סופרלטיבים, אבל כשאתה מגיע לקרוא מלא ציפיות, אתה מגלה שאין למילים כיסוי. לשמחתי, זה לא המקרה בספר האדום של ענברי. המילים שענברי כתב, ראויים לכל שבח, ואין זה דבר של מה בכך, אחרי הכל לא מדובר ברומן, ספר מתח או פנטזיה.

במה כן מדובר? ובכן, מה שיפה בכתיבה של ענברי שקשה להגדיר ולסווג אותה לסוגה ספציפית, וזה נכון גם לספרים הקודמים שלו. ענברי לוקח את ההיסטוריה, במקרה הזה של אבות השמאל הרדיקלי של ימי ערב-המדינה והשנים הראשונות שלה, ומספר אותה מכל מיני זויות, מעין שעטנז מבורך של רעיונות ושל סיפורי חיים. הוא נותן לסיפור עומק במובן החברתי והכללי, ואפילו העולמי. ענברי מספר את סיפור הרקע התרבותי שהצמיח את תפיסות העולם ההן, אבל בעיקר הוא מוביל את הקורא בין הדמויות ומנסה לספר את סיפורי החיים של הנפשות הפועלות, את המניעים, את התחושות, את הסיפורים הקטנים על החסד והחטא שבהם, את העולם הפנימי, את הקונפליקטים ואת היריבויות הקטנות. לפעמים הוא עושה את זה בחמלה, לפעמים בלעג נסתר, או גלוי, אבל תמיד הוא עושה את זה היטב, כי למי אכפת מהי בדיוק המשמעות של מרקסיזם-מטריאליסטי, או מה היו בדיוק הסיבות לפילוג הנורא בין "עין חרוד איחוד" ל"עין חרוד מאוחד". וכן, ענברי כותב גם על זה, ולמרות שזה לפעמים מרגיש קצת עבש, ענברי לא נותן לדקדוקי העניות להשתלט על הסיפור.
רק לאחר קריאת הספר הפנמתי כמה קרובים היינו להפוך למדינת לווין של ברית המועצות, של אמא רוסיה. ענברי כותב היטב על הקונפליקטי המרובע, הסוציאליסטי-דמוקרטי-יהודי-ציוני שהיה בשנים ההם. הספר רק גרם לי להעריך עוד קצת את בן-גוריון שידע לפרק את המוקש הקומוניסטי, שהיה מאוד קרוב לפיצוץ, כמו מוקשים רבים שהיו בקום המדינה, ואת היכולת שלו לזהות בפיקחות ובזמן אמת את ה"בלון" הסוציאליסטי הקיצוני, את הסכנה שבו, ולנעוץ בו את הסיכה הדרושה. וזה לא היה פשוט.

אין מה להאריך, כל מי שההיסטוריה של המקום הזה מעניינת אותו, כדאי לו לקרוא על טבנקין, מהאבות המייסדים של התנועה הקיבוצית, הפרגמטי מבין השלושה, על יערי, מקים השומר הצעיר, האדמו"ר המרקסיסטי הנערץ, ועל סנה, מפקד ההגנה, הסטליניסטי הקיצוני, שלמרות הכל, למרות הכישלונות המפוארים, המפעלים הגדולים שהקימו, עיצבו במידה רבה את האופי של המדינה עד היום הזה. הספר לא ארוך, הכתיבה של ענברי קצובה ולא נמרחת. אירונית. עוקצנית. מדויקת. ובעיקר, מחכימה ונוגעת.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על הספר האדום