ביקורת ספרותית על הספר האדום מאת אסף ענברי
ספר טוב

---

ספר טוב, בחלקים אפילו טוב מאוד. לא ספר היסטורי, למרות שעוסק בדמויות היסטוריות, באירועים היסטוריים ומי שלא מכיר את האירועים יתקשה בקריאה. הוא לא היסטורי בגלל שאין הקשר לחלק מהאירועים, אין רשימה ביבליוגרפית ומראי מקום, ויש הרבה כתיבה על הפסיכולוגיה של הדמויות הראשיות (מנהיגי השמאל בימי הקמת המדינה וראשיתה- יצחק טבנקין מנהיג הקיבוץ המאוחד, מאיר יערי מנהיג הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר, ומשה סנה). דווקא החלקים האלה, שבהם אסף ענברי נכנס לתוככי הדמויות ומנסה להבין, בעזרת ניתוח פסיכולוגי, בעזרת קישורים לילדות, לתודעה ולאופי הדמויות, הם החלקים הטובים ביותר. האם מאיר יערי, לדוגמה, באמת חש נרדף מצילו של אחיו הגדול והמוכשר שהיה הבן המועדף על אביהם? לא יודע, אבל הקטעים שעוסקים בכך ומקשרים לדברים שיערי עשה מאוחר יותר בחייו הם מצוינים.
באמצע הספר, לאחר קום המדינה, הספר מאבד מעט מתנופתו, כאשר השלושה מקימים את מפ"ם ונכנסים לקטטות ביניהם ובתוך התנועות שלהם. אבל הכתיבה על התקופה הזו חושפת גם את הטירוף שאחז באנשי הקיבוץ המאוחד (טבנקין) שהתפצלו בעקבות ויכוחים פנימיים לקיבוצי איחוד ומאוחד. התיאור של משפחות שנקרעות וההתנהגות של בני הקיבוץ אחד לרעהו הם מטלטלים.
החלק האחרון של הספר, בו השלושה כבר יורדים מגדולתם ומקומם בציבוריות הישראלית (כל אחד וסיבותיו) הוא יפה, נוגע ללב ועצוב. הספר נגמר באופן פתאומי, להרגשתי, והייתי רוצה שיימשך עוד קצת, להגיע לסוף ממש של חייהם של שלושת הגיבורים, אבל כנראה שעל זה נקרא במקום אחר. בסופו של דבר, ספר מיוחד ומומלץ למי שמתעניין בהיסטוריה של מדינת ישראל. מי שלא מתעניין בנושא יתקשה לצלוח את הספר (להערכתי), למרות האיכויות הספרותיות שלו (שפורטו למעלה).

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על הספר האדום