ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 8 בדצמבר, 2022
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
פתאום חשבתי כמה זה מוזר שאני תיכף בן חמישים, ואת הספרים של סטיבן קינג (שאז קראתי לו סטפן) אני קורא בערך מאז גיל שתים עשרה, כשהייתי שואל מהספרייה של "אגד" בשדרות הרצל בירושלים שישה או שמונה ספרים בכל פעם - סטפן קינג, סידני שלדון, הרולד רובינס, רוברט לדלום, אליסטייר מקליין, ז'ול ורן, פרדריק פורסיית... שישה ספרים היו מספיקים לי לשבוע. ככה זה כשאתה ילד, הכול הולך, אתה יכול לטרוף בלי למצמץ שמונה ספרים בשבוע ועשרה המבורגרים ממק דייוויד ולא לעלות גרם. הייתי קורא כל הזמן - כל הפאקינג זמן. בהליכה, בשירותים, בלילה מתחת לשמיכה, בבוקר מעל השמיכה. בבית ספר מתחת לשולחן בזמן השיעורים. בהפסקות. אני זוכר איך כשקראתי את "אש זרה" היו לי צמרמורות של עונג. צמרמורות. וואו, כמה שזה היה טוב.
מאז, קראתי עוד לא מעט ספרים של קינג, חלק עשו לי צמרמורת (מהסיבות הנכונות, והלא-נכונות...), חלק היו מעולים וחלק פחות, חלק הפחידו וחלק היו פשטניים, כמעט אידיוטיים, אבל בכל הספרים - גם בגרועים - הרגשתי כמה טוב סטיבן קינג יודע לספר סיפור.
עברו כמה שנים מאז שקראתי את הספר האחרון של קינג, נדמה לי שזה היה "מתחת לכיפה השקופה" הדי בינוני, אבל כבר בשורות הראשונות של "המכון", חשתי שוב את צמרמורת העונג ההיא, הזכורה לטוב מימי "אש זרה", צמרמורת של ציפייה, סקרנות והנאה מספרות פשוטה ולא מתיימרת, לא מתוחכמת, ולחלוטין משוללת רבדים נסתרים, אמירות שברומו-של-עולם או סאב-טקסט. לספרים האלה יש מטרת-על אחת: כיף. פשוט כיף. וכמה זה נדיר.
הספר הזה אינו מהשורה הראשונה של היצירות הנפלאות של סטיבן קינג. ללא שום ספק הוא ארוך יתר על המידה (למרות היותו כחוש יחסית לספרים אחרים של אותו מחבר), ואפשר היה להסיר ממנו 150 עמודים בלי להפסיד הרבה (אם כבר, להיפך). ההתחלה שלו נבנית באיטיות רבה מדי, האמצע נחמד אבל חסר חן והסוף סביר ומותח, גם אם אנטי-קליימטי. שום דבר שאקח איתי הלאה... ובכל זאת, נהניתי. כרגיל אצל קינג, העל-טבעי משולב בעולם האמיתי בדיוק במידה שאני אוהב, הכתיבה לא מנסה לשאת חן, אינה משופעת בדימויים ותיאורים לא חיוניים, הרעים - רעים לתפארת והטובים מצליחים לעשות את זה במחיר הישרדות גבוה, כמעט בלתי נסבל. זה נחמד.
אשמח לקרוא עוד ממנו, אבל עוד איזה שנה-שנתיים. מקווה שקינג ימשיך לכתוב עוד הרבה, ושאני אצליח לחזור - טוב, לא לתקופה שהייתי בן שתים עשרה, ואפילו לא לשישה או שמונה ספרים בשבוע, אבל לפחות לתחושה הראשונית ההיא, של התלהבות והנאה מוחלטות, שהספר הוא כל עולמי ולא רק משהו שאני עושה בין לבין, כדי לא להיבלע כל-כולי בעולם המבוגרים.
****
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אושר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אני מאוד אהבתי את הספר.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מרגיש כמו פנסיונר, למען השם
|
|
|
אתל
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סקירה מקסימה.
תמיד התלבטתי אם להתחיל לקרוא את קינג או לא... אולי אנסה את "אש זרה". |
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
קינג מעבר לשיאו וזה ספר די סתמי.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מזכיר לי...
|
|
|
cujo
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
העלת לי חיוך
כמוני כמוך ( מינוס פורסיית וירושלים ). כבר פחות קורא אותו אבל עדיין שמח לראות ספר חדש שלו בחנות.
|
|
|
ראובן
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אין על ספרי ההתבגרות שלנו
אליסטייר מקלין,ז'ול ורן
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
