ביקורת ספרותית על המכון מאת סטיבן קינג

---

"המכון"- הרומן האחרון של סטיבן קינג (פבואר 2019) , מספר על חבורת ילדים גאונים הנחטפת מרחבי ארה"ב למכון סגור ביערות מיין.

חלק ראשון- "הנוקש בלילות":
"ככל שנקפו הימים בעיירה הדרומית הקטנה, טים ג'יימיסון התרגל לשגרה מרגיעה. לא הייתה לו שום כוונה להשתקע בדופרה עד סוף ימיו, אבל הוא בהחלט ראה את עצמו בעיני רוחו מסתובב בעיירה בחג המולד(..) זה לא היה גן עדן לשוחרי תרבות, והוא הבין מדוע רוב הצעירים חיכו בקוצר רוח ליום שבו יוחלו להימלט מהשעמום החדגוני של המקום, אבל טים התענג על השעמום הזה. הוא היה משוכנע שאם הזמן זה ישתנה, אבל לעת עתה זה התאים לו היטב. (ע"מ 35).
טים ג'יימיסון מפוטר מעבודתו במשטרה בפלורידה, מתגרש מאשתו לאחר שלא רוצה להביא ילד לעולם. העלילה נפתחת כשהוא יורד מטיסה לניו-יורק, לוקח טרמפים עד דופרה, עיירה מנומנמת ושכוחה בדרום ארה"ב. הוא מתקבל לעבודה כנוקש בלילות- פקיד מהמשטרה שמשוטט בעיירה לראות אם יש הסתאבויות וסכנות על שלום הציבור בלילות ברחבי העיירה. החלק הראשון של העלילה ישתלב בהמשך הסיפור.

חלק שני- "הילד החכם":
"זה לא החדר שלו. משהו החל לרפרף בחזהו, והוא נשם כמה נשימות עמוקות בניסיון להשתיקו. הוא ניגש אל הדלת ואחז בידית, אף שבתוך תוכו היה משוכנע כי הדלת נעולה." (ע"מ 70).
לוקאס אליס- לוק, הגיבור הראשי נחטף מביתו שבמיניאפוליס. הוא נחטף והוריו נרצחו. הוא מגיע למכון ופוגש ילדים חטופים נוספים, לבסוף ניפגש עם המנהלת, גברת סיגסבי המרושעת שמשקרת לו על הוריו ואומרת לו להתנהג למופת בין הזריקות, השביב איתור שהתקינו לו באוזן ושאר הבדיקות והמכות שהוא מקבל מעובדי המכון המרושעים.

חלק שלישי- "זריקות לנקודות":
לוק נלקח לקבל זריקה ושביב באוזן. הוא מתנגד, גלדיס, מעובדי המכון המרושעים רואה את הסטירה שקיבל במהלך הפרוצדורה ולא מביאה לו אסימונים למכונות האוטומטיות (שלצד חטיפים מכרו סיגריות ואלכוהול).

חלק רביעי- " מורין ואייברי":
"לוק קפץ בבהלה, הסתובב וראה את אייברי דיקסון. "היי. איך היה בטרמפולינה?"
"נחמד. ואז משעמם. נחש מה? קיבלתי זריקה ואפילו לא בכיתי". "אני שמח לשמוע".
"רוצה לראות טלוויזיה בחדר ההסבה עד ארוחת הצהריים? אייריס אמרה שאפשר לצפות בניקולודיון, (..) לא עכשיו, אמר לוק, אבל תעשה חיים". אייברי המשיך להביט בהם לרגע, ואז פנה להמשיך בדרכו.
כשנעלם מהעין, לוק נפנה בחזרה. "לא מאוחר זה מה שאני אומר. אבל צריך לפעול במהירות. בואי ניפגש כאן שוב מחר. אני אמצע לך שם. מישהו עם רקורד טוב. אני מבטיח". (ע"מ 157).
מורין- עובדת משק הבית. העובדת היחידה במכון שהיא טובת לב מסובכת בחובות של בעלה. קלישה, ילדה שחורה בעלת יכולות ט"ק – יכולות לקריאת מחשבות יודעת שמורין היא מהטובים. לוק משתמש במחשב במדרו כדי למצוא לה עו"ד להיפטר מהנושים של מורין. הילדים בני- העשרה הקטנים סובלים התעללות מתמשכת של אנשי המכון. מחולקים לט"פ וטק"- יכולת קריאת מחשבות נחשקת לבין יכולת ט"פ- יכולת הזזת חפצים.
לוק ולאס בן ה-12 המסכן עובר שלל זריקות וחקירות- האם הוא סוף סוף רואה אורות ומזיז דברים טלפתית וקורא מחשבות. כשמתגלה שהוא בסך הכול ילד חכם הוא מקבל מדבקה ורודה- כסתם ילד ועתיד לעבור לחלק האחורי והמפחיד של המכון.

חלק חמישי- "בריחה":
"לוק שאף אוויר ביניקה חדשה , אחז בתנוך האוזן המידלדל והסיר אותו כאילו הוא מסיר עוד משקוף של עור. הוא גהר מעל תנוך האוזן המידלדל והסיר אותו כאילו הוא מסיר עור משוק של עוף. הוא גהר מעל תנוך האוזן, בידיעה ברורה בידיעה ברורה שהסיר את המכשיר הארור, ובכול זאת חש צורך להביט. לראות את זה במו עיניו. המכשיר היה שם.
לוק הקפיד לעמוד ממש מול הטרמפולינה, ואז הפנה לה את גבו ופסע צעד אחד ימינה(..) לפניו השתרעה האפלה של יערות צפות מדינת מיי, שנמחה רק אלוהים יודע לאיזה מרחק. (..) חשב לעצמו, כי היא אמרה לאייברי שזה רק קילומטר וחצי בערך, ומשם תעבור לצעד הבא. (..) תתחיל ללכת אבל קודם...
הוא הניך את אגרוף ידו הימנית צעל לכתפו והעיף מעל הגדר את פיסץ נתנוך עם מכשיר העיקוב הצמוד אליה.
הוא התחיל לצעוד, בלי להסיר את מבטו מהכוחב היחיד ההוא. (ע"מ 261).
לוק מסיר את מחשיר האיתור מתנוך האוזן. מקשיב לחבריו דיקסון, קלישה ואייברי. מורין מנהלת משק הבית לוקחת את לוק למחשיר הקרח (שם אין מכשירי ציטוט) ואומרת לו שהולכים לקחת אותו לחלק האחורי, היא משכנעת אותו לברוח. לוק הגיבור עושה את הלא יאמן ובורח מהמכון, בעזרת רכבות מסע חולפות הוא יעשה את דרכו בסופו של דבר לדופרה, ושתי קצוות העלילה של הספר יסגרו.

חלק שישי- הגיהינום מחכה:
פרידה, ילדה רעה שנחטפה גם עם יכולות ט"פ מוסרת לגברת גיסבי המנהלת את הרכבות והכיוון שלוק לקח כדי לברוח מהמכון (בתמורה היא רוצה עבודה כחלק מעובדי המכון). גברת גיסבי שמנהלת חכירות סביב המוות של אחד העובדים ומעתרת את בריחתו של לוק נכנסת למגננה ומתכננת להחזיר אותו לאלטר למכון.

חלק שביעי- הגיהינום כבר כאן:
"זאת היא! צעק לוק מאחורי טים וונדי והקפיץ את שניהם. (..) זאת היא שריססה אותי בפרצוף וסיממה אותי! חתיכת כלבה , את הרגת את ההורים שלי!
(..) "אני חושבת שנפלה פה איזה טעות", אמרה האישה. היא חייכה חיוך מבולבל. מי זה הילד הזה?
הוא משוגע, או משהו?. (ע"מ 436).
לוק, הרסקולינקוב הגיבור של הסיפור מגיע סוף סוף לדופרה, אל טים האידאלי שפותח את הספר. הוא מספר לשוטרים המסורים טים וונדי את הכול, אך בזמן שצוות המכון נוסע העירה ומנסה לכחת את לוק חזרה ולסגור סופית את העניין.

חלק שמיני- "הטלפון הגדול":
"אז נשתמש בטלפון", אמר אייברי. בטלפון הגדול כולנו ביחד". "עד כמה הוא גדול? ג'ורג' נשמע מודאג.
(..)
ילדי מחקהA – אפילו לקלישה היה קשה לחשוב עליהם במונחים של צמחים – המשיכו להחזיק ידיים. נורות הניאון התבהרו; אחד הצינורות נשרף וכבה. הזמזום התגבר והעמיק. הם הרגישו בזה בחלק הקדמי, קלישה הייתה משוכנעת בכך- ג'ו וחדד, צ'אד ודייב, פרסיליה וגם איש אכזר ההוא, זיק. וגם כל האחרים.
האם זה הבהיל אותם? אולי טיפה, אבל- הם חושבים שאנחנו לכודים, חשבה. הם חושבים שהם עדיין מוגנים. הם חושבים שהמרד נבלם. אז שימשיכו לחשוב(ע" 486-485).
אנשי המכון המרושעים שבאו לחטוף חזרה את לוק בדופרה, נלכדים לבסוף ע"י משטרת דופרה. טים השוטר האמיץ מכוון את ההדק על ראשה של גברת סיגסבי המרושעת שתוביל את הרשויות למכון לשחרר את הילדים המסכנים.

חלק תשיעי ואחרון- " האיש עם השפתות":
בחלק האחרון המכון גבר התרסק ברעידת אדמה וכאוס אין סופי. השורדים נלקדו ע"י הרשויות. יש דיאלוג בין טים "לאיש עם השפתות"- אחד העובדים לשעבר שמתרעם על סגירת המכון והעמדתו למשפט. ה- happy ending של לוק וילדי המכון הנותרים הנשלחים לחיות חזרה בקהילה והסוף הרע של אנשי המכון המרושעים.

"המכון"- מותחן שלפרקים מדמה "דיסטופיית התבגרות" של לוק בן ה-12. הספר המרתק שכתב סטיבן קינג מחלק את הילדים המיסכנים שנחטפו וניסגרו במכון עינויים עד המרידה כנגד האכזריות של אנשי המכון הרעים וניצחון מוחץ של הטובים ברעים.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על המכון