ככל שהתקדמתי בקריאת הספר ההתלהבות שלי הלכה ופחתה.
עם זאת, נטעלי עשתה ניסיון להתחקות אחר תקופה בהיסטוריה של הקיבוצים. תקופת ההקמה והחלוציות וההזדקקות לידיים עובדות של מתנדבים ומתנדבות. ישראל באותם ימים נודעה בפטריוטיזם לאומי, בחלוציות, ובמטעי התפוזים שנתנו פרי בחורף. מתנדבים ומתנדבות הגיעו אז בהמוניהם, ואלו שמוצאם משוודיה נודעו בעיקר בתמיכתם ב"אהבה חופשית" ללא סייג. השוודיות הבלונדיניות בעלות העיניים הכחולות, היו מטרה נייחת לגברברים דון גו'אנים בעיניי עצמם ואבוי למתנדבת שניקרתה בדרכם. הבנות הפכו באל כורחן למטרה מינית ובמקרה הצורך למעשי אונס. זה קרה הרבה לפני עידן "מי טו". מי תעז לצאת נגד חלוצים גיבורים?! וכך חלקן חזרו לשוודיה כשהן נושאות ברחמן ולד תוצר של אנס ישראלי קיבוצניק.
גיבורת הספר, מירה, היא אחת הולדות של מעשי האינוס. מדוע הגיעה לקיבוץ משוודיה? ועוד בתקופה מאוחרת של 40 שנה אחרי גלי ההתנדבות? נטעלי רוקמת עלילה סביב השאלה הזו. שאלה חשובה כשלעצמה, נושא שלא נדון בספרים שעוסקים בהוויה של הקיבוצים בתחילת דרכם. למרות הסאגה המרתקת הקריאה בספר לא ממש זורמת והסיום הוא מעין אפילוג די חלש.













