ביקורת ספרותית על המתנדבת מאת נטעלי גבירץ
ספר בסדר

---

כריכת הספר שהיא מעין גלויה תיירותית מזמינה, תמונה תמימה אבל הספר הזה הוא לא כזה כלל. ספר ששוחט פרה קדושה..נוקב וביקורתי. מה שקרה הוא בושה וכלימה לחברה הקיבוצית.
בשנות השבעים היתה בקיבוצי ארצנו תקופת זוהר בדמות המתנדבים הרבים שהגיעו בעקבות מלחמת ששת הימים. הגיעו צעירים ויפים בעיקר המתנדבות מסקנדינביה שהיו בלונדיניות יפהפיות שבאו עם רוח צעירה, מתירנות וחופש.
מירה בת הארבעים שוודית בתה של ורה שהיתה מתנדבת בקיבוץ לפני ארבעים שנה, שהגיעה בגל המתנדבות לעבור חוויה ולתרום. החוויה שהיא עברה עם חמישה גברים קיבוצניקים גרמה לה ולבתה מירה שנולדה כתוצאה מהאונס לניתוק מהעולם, לחשדנות ולחוסר אמון בבני אדם. אחרי שהאם נפטרת ממחלת הסרטן מירה בתה מחליטה להגיע לאותו קיבוץ לנקום באותם גברים ולגלות מי מהם הוא אביה. כמובן שהיא מגיעה כמתנדבת וכאן מתחיל מסע הנקמה שלה. בדרך היא פוגשת מספר דמויות מעניינות כמו אופיר שגדל על סיפורי הכיבושים של הדור של הוריו, הוא מתאהב בה ומהווה בן לוויה שהיא גם נשענת עליו.
יחיאל הארכיונאי שנשאר קצת מאחור, הומוסקסואל שלדעתי אפשר היה לתת לו יותר מקום בספר..
עמליה הקשישה שהיא רכזת התרבות שדורשת שמירה תטפל בה בימיה האחרונים.. דמות מקסימה שאליה התחברתי מאד.
אותם גברים שהיו שותפים לפשע גדלו בקבוצת אלומות מגיל אפס, נוצר ביניהם קשר נפשי, היתה ביניהם לכידות, שותפות היו אחד בשביל השני ולא קיבלו אף אחד מבחוץ.
הקשר שנוצר בין מירה ועמליה היה מפתיע ועמליה עם כל נסיונה בחיים פרשה מטריה על מירה והיא התיקון שלה. ישנם פשעים שאין עליהם כפרה.
אהבתי.

» ביקורות נוספות של יפה
» ביקורות נוספות על המתנדבת