ביקורת ספרותית על עאידה מאת סמי מיכאל

---

לכל מי שקורא אותי, האטתי לאחרונה את קצב הסקירות שלי, לאו דווקא את כמות הספרים שאני קוראת אבל מרגיש לי שלא הכל מבקש להתפרש ולעמוד לבחירה, כן, גם אם הכותרים טובים מאוד בעיני ...

חכם יפני אחד אמר לחסידיו: "כתבו בקצרה ככול שתוכלו" ( נראה שמהמשפט הזה נגזרה צורת שירת ה"הייקו"...חחחחה ) ואילו אחר, איש כמורה אנגלי במאה הקודמת או זו שקדמה לה, דיבר גם הוא בזכות קוצר היריעה: "רעיונות קצרים, למען השם, רעיונות קצרים...!", וגם גברת אחת, גברת פרגוסון - מורתו התוססת של הסופר סול בלו, לימדה אותו "לדבוק בעיקר ולהימנע מהמיותר "

אז יגידו האחרים ש"בדברים טובים אין יותר מדי" אבל כל אחד מבין, שגם בדבר טוב ניתן להפריז... והנה אני כבר מרבה בדברים ועוד לא הגעתי לעיקר...אז בכל זאת בחרתי באחד, שוב משל סמי מיכאל, אתו אני מנהלת רומן מתמשך שהחל ברכישת כמות נכבדה של כתביו .

עאידה - הוא סיפורו על זכי דאלי, יהודי מבוגר בן למעלה מ 70, אמיד, מגיש תוכניות בטלוויזיה העירקית, שבוקר אחד בימים שבין שתי מלחמות המפרץ, מקבל שיחת טלפון ממנה מתברר לו שעל סף דלתו מונחת גופה של אישה. הוא אוסף אותה לביתו מתוך כוונה עמומה לשקם את האישה הכורדית(כך מתברר בהמשך) מחוסרת ההכרה שעברה התעללות, והוא מעניק לה את השם עאידה, על שמה של הנסיכה השבויה האתיופית באופרה "אאידה" של ורדי. גם לזה יש משמעות אבל לא אפרט...

מנקודה זו מתחילה עלילה דרמטית החושפת את עולמו של מי שרואה עצמו כנצר האחרון לקהילה היהודית בבגדד.

תוך כדי שהוא מפלרטט כהרגלו עם השפה העברית העשירה שלו, יוצר למעננו סמי מיכאל סיפור אהבה מפתיע עדין ואנושי שנחשב בעיני רבים כהשיג הספרותי החשוב ביותר שלו .

ממליצה בחום. עונג צרוף ... ( וגם אם שזורה בזה מציאות קשה ואכזרית ...)

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על עאידה