ספרה הראשון של הילה עמית – מאושרי והלאה, כל כך נגע בי, שהיה לי ברור שאני אקרא גם את ספרה השני: עיר תחתית. שני הספרים נוגעים פחות או יותר באותם נושאים: האנשים החיים בשולי החברה עקב נטייתם המינית או מוצאם וההתמודדויות השונות שהחיים מציבים בפניהם, אך בעוד ספרה הראשון מורכב ממספר סיפורים שונים, ב"עיר תחתית" מסופר סיפור אחד.
הספר מספר את סיפור חייו של אליעד, הומו ישראלי הסובל מפיברומיאלוגיה, צורך סמים קלים בכמויות ומנותק מהוריו אשר מסרבים לקבל את נטייתו המינית. זהו גם סיפורו של איברהים, נגן אבוב כשרוני, גם הוא הומו ובן למשפחה ערבית אמידה אשר האפשרות לצאת מהארון כלל אינה קיימת לגביו עקב הפגיעה האפשרית במשפחה. "אצלינו" הוא מסביר לאליעד, "משפחה היא הדבר החשוב ביותר בעולם." הצלע השלישית בסיפור היא מרים, גם היא ערביה, עובדת סוציאלית לסבית אשר גם לגביה האפשרות לחשוף את נטיותיה המיניות אינה קיימת בדיוק מהסיבה אותה ציין איברהים.
הסופרת מתמקדת בעקר במחיר הנפשי הגבוה שגובים חייהם הסודיים של שלושת הדמויות ובדימיון בין המשפחות (הערביות והיהודיות כאחד) המקדשות את ההליכה בתלם ועמידה בציפיות מהילדים: חתונה (רק עם בן עמך), משפחה וילדים.
לא יכולתי שלא להיזכר בציטוט מאנה קרנינה: כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה.
זהו ספר חזק ומעורר מחשבות רבות על חריגים, על קבלה, הכלה, תפקידה של המשפחה ובכלל על החיים.
5 כוכבים ללא היסוס.


















