ספרה הראשון של הילה עמית – מאושרי והלאה, כל כך נגע בי, שהיה לי ברור שאני אקרא גם את ספרה השני: עיר תחתית. שני הספרים נוגעים פחות או יותר באותם נושאים: האנשים החיים בשולי החברה עקב נטייתם המינית או מוצאם וההתמודדויות השונות שהחיים מציבים בפניהם, אך בעוד ספרה הראשון מורכב ממספר סיפורים שונים, ב"עיר תחתית" מסופר סיפור אחד.

הספר מספר את סיפור חייו של אליעד, הומו ישראלי הסובל מפיברומיאלוגיה, צורך סמים קלים בכמויות ומנותק מהוריו אשר מסרבים לקבל את נטייתו המינית. זהו גם סיפורו של איברהים, נגן אבוב כשרוני, גם הוא הומו ובן למשפחה ערבית אמידה אשר האפשרות לצאת מהארון כלל אינה קיימת לגביו עקב הפגיעה האפשרית במשפחה. "אצלינו" הוא מסביר לאליעד, "משפחה היא הדבר החשוב ביותר בעולם." הצלע השלישית בסיפור היא מרים, גם היא ערביה, עובדת סוציאלית לסבית אשר גם לגביה האפשרות לחשוף את נטיותיה המיניות אינה קיימת בדיוק מהסיבה אותה ציין איברהים.

הסופרת מתמקדת בעקר במחיר הנפשי הגבוה שגובים חייהם הסודיים של שלושת הדמויות ובדימיון בין המשפחות (הערביות והיהודיות כאחד) המקדשות את ההליכה בתלם ועמידה בציפיות מהילדים: חתונה (רק עם בן עמך), משפחה וילדים.

לא יכולתי שלא להיזכר בציטוט מאנה קרנינה: כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה.

זהו ספר חזק ומעורר מחשבות רבות על חריגים, על קבלה, הכלה, תפקידה של המשפחה ובכלל על החיים.

5 כוכבים ללא היסוס.

רומן מקורי זה מביא בפני הקורא שלוש דמויות: אליעד, איברהים ומרים.
כל דמות מתמודדת עם מצבים קשים שלעתים אין להם פתרון.
אליעד מסתיר מהוריו את נטיותיו המיניות עד השרות הצבאי שם הוא נשבר ומספר למשפחתו שהוא הומו. המשפחה המומה מהידיעה מתנכרת אליו ולא מוכנה לקבל אותו כמו שהוא. כעבור שנים עדיין יישא אליעד את כאב ההתנתקות ממשפחתו ואת אכזבתו מאמו שגם מאשימה אותו במקרה שמתחולל בהמשך הספר. אליעד מחליף עבודות ומתקשה להתמיד בהן.
הוא דמות חלשה שנגררת אחרי אחרים ונותנת לאחרים לנהל אותה.
דמות נוספת היא איברהים בן למשפחה ערבית עשירה אשר גרה בעיר התחתית של חיפה. כל מה שאיברהים רוצה הוא מקבל מבחינה חומרית. יש לו כישרון למוזיקה והוא מממש אותו בנגינה על אבוב. איברהים אוהב גברים ועליו להסתיר זאת ממשפחתו בחברה ערבית שלא סולחת לגברים הומאים. הוא עוזב את חיפה וחי במקומות בהם לא יצטרך להסתיר את זהותו המינית. בין איברהים לאליעד מתפתח רומן אשר נמשך למרות הקשיים שהחברה מציבה בפני ערבים, הומואים ובכלל אנשים חריגים.
הדמות הנשית במשולש היא מרים אשר גרה בחיפה וחולמת להיות עובדת סוציאלית. מרים בקושי מודה בפני עצמה שהיא לסבית ובטח לא מעיזה לצאת עם בנות. הרומן הראשון של מרים עם אישה קורה יותר מאוחר ומרים שומרת ממשפחה בסוד את נטייתה המינית. למרות הפתיחות שיש כיום בישראל כלפי הומואים ולסביות ברומן זה הופתעתי לגלות שעדיין יש הרבה קושי לאנשים אלו ויש הרבה דעות קדומות, שנאה ואי קבלת השונה. בחברה הערבית קשה לדמיין בחור הומו שיעז לצאת מהארון.
הספר עוסק בשאלות על מגדר, על דת ועל מגזר ומציג קשר בין שלושה אנשים שכל אחד בא מעולם אחר ומרקע אחר.
הילה עמית כתבה פה ספר מצוין, מטלטל נוגע ללב וכתוב בפשטות ובכנות רבה.
הספר יצא בעם עובד הוצאה לאור. הספר מכיל 220 עמודים.
ספר מעולה מומלץ לכל מי שאוהב לקרוא ספרים טובים, ישירים ומעניינים.

אליעד ניסה לטשטש עם סכין יפנית את המילה החרותה על המכונית. את האות ה' סגר לריבוע, ניסה למחוק את שני ה-ו' ואת ה-מ'. אבל ידע שיראו, שהמאמץ לא ישיג דבר.
משפחתו בכפר סבא לא מסוגלת לקבל את זהותו המינית, את מי שהוא. את הסוד הוא נושא שנים רבות עד שהעז לחשוף בפניהם ומכאן החל הניכור בינו להוריו ואחיו. את הקשר הזמני עם מתן ואחריו עם איברהים המתגורר בעיר התחתית בחיפה, מוזיקאי ובן למשפחה ערבית מבוססת המעדיף שלא ידעו. למה לפתוח קן צרעות.
השניים קושרים את גורלם זה בזה ובגורלה של מַריַם, בת למשפחה ערבית שמרנית המתגוררת בחליסה, שכונה דלה לעומת זו בה מתגורר איברהים. כמוהם, היא נאלצת ככל יכולתה להסתיר את משיכתה לנשים. בבגרותם מאמצים שלושתם מעין פתרון של מראית עין.
אליעד לא מצליח להישאר בעבודה קבועה. עובר בין דירות ועבודות במרכז הארץ בעוד איברהים משתדל לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו. עבודתה של מַרים במקלט לנשים מוכות חושפת אותה למצבים קשים, שוחקים, לעולמן של נשים שהחיים התאכזרו אליהן ממש כמו אביה האלים שבצילו גדלה, נרדפת בידי זכרונותיה כיצד הסתגרה עם אחותה הבכורה דאנא בחדרן בעוד אביהן מכלה את זעמו באם.
זהו סיפורם של מי שהחברה מעדיפה לא לראות ולדעת. החשופים ללעג וניכור כשאלה מסביבם יודעים. גם סיפורם של ערביי ישראל הנאלצים לעבור בדיקות דקדקניות בנתב"ג. בחופשה משותפת בסיני מחתימים באדישות את דרכוניהם בצד הישראלי ובחזור יבדקו בקפדנות את מטענם ובינתיים 'רק שיצאו להם מהארץ. לסיני, לירדן, לעזה, לקיבינימט'.
הספר נפרש על שנים רבות במהלכן פיגועי ההתאבדות הקשים באינתיפאדה השנייה, זמן בו בעבודתה הקודמת כעובדת סוציאליות עם נערות במצוקה צריך להפריד בכוח בין היהודיות לערביות שאינן רק 'ערביות מסריחות' אלא גם 'מחבלות'. שנים בהן בגרו גיבורי הספר, אחיו של אליעד ואחותה של מרים נישאו והיו להורים. הוא נוגע בנקודות קשות, בשמרנות הישראלית לעומת הפתיחות בברלין שם יוצאים אליעד ואיברהים לחופשה קצרה. בגורלן האומלל של נשים החשופות לאלימות בבית מהאב או הבעל הכוחניים. אלה שהגורל תעתע בהם.
משובץ מילים ומשפטים קצרים בערבית (בעברית מנוקדת) כמו 'יַאמַא' (אמא) ו'חָבּיבּתי'.