"אתה אוהב לקרוא סיפורים קצרים?" כך שאלה אותי מישהי לא מוכרת בחנות של סיפור חוזר בגבעתיים.
אין לי דבר נגד סיפורים קצרים, השבתי.
"קח את הספר הזה, לא תצטער" אמרה.
ספר טוב? שאלתי. מצוין היא השיבה ומיהרה לצאת מהחנות.
אין לי מושג מי את, אבל תבורכי על ההמלצה.
ספרה הראשון של ד"ר הילה עמית הוא ספר מעולה בעייני. לא רק שהכתיבה משובחת והשפה נהדרת, אלא שהיא עוסקת בחומרים אשר מהם מורכבים חיינו: בעיות פרנסה, משפחה, זוגיות, אהבה (בעקר להט"בית), פרידה, מוות ועוד קשיים מסוגים כאלו ואחרים אשר החיים מזמנים מידי פעם לכולנו. אין יותר מדי אושר בסיפורים שכותבת הילה עמית ואף זוג אינו צועד מחובק לעבר השקיעה. ההיפך מזה הוא הנכון: יש הרבה כאב והרבה מאוד התמודדויות, אך תמיד יש גם התחלות חדשות וסיבה לאופטימיות. הכאב וההתמודדויות השונות, מאפיינים את כל הסיפורים שבקובץ הזה.
האמת היא שלא כל הסיפורים נגעו בי באותה צורה אך אלו שכן נגעו, הם כמו אגרוף בבטן הרכה. כך סיפורה של ג'ומאנה הרופאה מאום אל פאחם וכך גם סיפורו של מוניר השוהה הבלתי חוקי משכם וחייו המשותפים עם דנה ובתה. לאחר הסיפור הזה, הייתי חייב להניח את הספר לכמה שעות של הפסקה.
אז גם אם חלק משבעת הסיפורים שקובצו כאן שווים רק 4 כוכבים, הרי שיש כמה השווים 7. בסך הכל 5 כוכבים לספר חזק ומומלץ. מבטיח לחפש גם את ספרה השני של הילה עמית.


















