בדרך כלל אני מעדיפה לקרוא ספרים שמכילים עלילה אחת.
במקרה נפל עלי הספרון הנוכחי, שמכיל בתוכו שבעה סיפורים קצרים, וכל סיפור עוסק בדמות אחרת.
"מאושרי והלאה" הוא ספר ביכורים, שסיפוריו סובבים סביב של כל מה שנבדל ומנוגד לנורמה החברתית: לסביות, הומואים, עובדים זרים, ערבים ועוד.
הסיפור הראשון מתרכז בגו'מאנה-רופאה פלסטינית ולא רק פלסטינית, אלא גם לסבית. גו'מאנה נוסעת לאום אל-פחם בשל מות אביה, ומשאירה את בת זוגה היהודייה בת"א. הסיפורון הזה מגולל את הרהוריה, התלבטויותיה ואהבתה לשתי נשים.
בהמשך, הסיפורים מגוללים כאגרולים, שכל תוכן אגרול עם רכיב שונה "מטפל" במגדר אחר: הומו פלסטיני, הזוג יהורם ולילי והפעוטות, שנופשים את חופשתם האחרונה בשל מחלת הסרטן של לילי, מוניר שנאלץ לאמץ את נטלי - ילדה יהודייה שהאם דנה זנחה, חולת דמנציה, תלמידת בית ספר שמפנטזת על שכנתה הערבייה שהיא גם משויכת למשפחת פשע, אהובה כהת עור ועוד.
הסיפור שסוגר את שרשרת הסיפורים נקרא "מאושרי והלאה" ועל שמו שם הספר.
לדעתי זה הסיפור האחרון בשרשרת העושה מעט חסד, עם הסיפורים האחרים וטומן בתוכו מעט סלחנות.
בסיפוריה הדמויות הראשיות הן "הדמויות השונות" שהחברה לא חיבקה אליה, ואילו הדמויות "הסטרייטיות" הן הדמויות המשניות.
הסופרת הכניסה למשבצת הניגודים והשוני, אם חד הורית, או פלסטיני הומו. סליחה, מה כל כך נועז, או חריג בהם בתפאורה של המאה העשרים ואחת?
הספרון נגמע בזמן קצר, כתוב בשפה בהירה ורהוטה.
בשנים האחרונות הילה מתגוררת בברלין ועובדת על הדוקטורט. היא נישאה ליוליה הגרמנייה, ואם אני לא טועה לא נשמע שהיא מתגעגעת לארץ.
מיוחד, אולי? אבל עדיין הקריאה לשיקולכם.
לי יניני

















