ביקורת ספרותית על קן הקוקיה מאת קן קיזי
ספר מעולה

---

שקעתי בערפל, מבועת, קירות בית המשוגעים סגרו עלי. איני מטורף יותר מהאדם הממוצע, איך הגעתי לכאן וכיצד לעזאזל אצא?

הקִדמה הגיעה כביכול אל בתי החולים הפסיכיאטריים בתחילת שנות השישים, לא עוד ניתוח אונה וקומה מכוונת, ניתן להסתפק מעתה בתרופות. אולם למחלקה אחת, בה שולטת ביד רמה אחות עריצה ומניפולטיבית, טרם הגיעה הבשורה, עד שהצטרף אליה אדון מקמרפי.

הסיפור מגולל מנקודת מבטו של צ'יף, אינדיאני המתחזה לחירש-אילם, אשר בדומה לשאר המטופלים עובר מטמורפוזה נפשית בעקבות המתרחש. צ'יף אינו חירש, נהפוך הוא, הוא ניחן בשמיעת-על ויכולת אבחנה מרשימה. מעניין להיחשף ליצירה דרך משקפיו של מטופל פסיכיאטרי.

קיזי כותב בסגנון מדויק, מושחז ורווי דימויים. באלגנטיות מרשימה, הוא משכיל לעורר בקורא בעתה כלפי האחות מהרגע הראשון. המציאות מתוארת על-ידו במלוא שיגעונה וקדרותה (מעשי סדום, אינוס קטינה, התעמרות ואיבוד צלם אנוש).

התרגום הארכאי פוגע תחילה בשטף הקריאה, סביר להניח שהייתי נהנה יותר מהמהדורה העדכנית.
חיבבתי את מטאפורת הזאב והארנבים, ואת יכולת השליטה בזמן המיוחסת לאחות.

לדידו של צ'יף, האחות היא חלק בלתי נפרד מהקומביין - מכונה חברתית גדולה ומשומנת, שבאמצעות טכניקות של הכנעה ועריצות, אחראית להקריב את האינדיבידואל לטובת הקולקטיב ההומוגני. דוגמאות לכך הוא מספק בתיאורו את הרכבת המשריצה מדי יום אינספור חרקי-אדם עוטי חליפה, בשובם מהעבודה אל ביתם חסר הייחוד.

קיזי, אם כן, מזהיר אותנו מהנטייה ללכת בתלם, ולהיכנע לכפייה לקונפורמיזם.
בחברה הומוגנית, כל ייחוד לדידו עלול לסכן אותנו, עד כדי אשפוז בכפייה במחלקה הפסיכיאטרית.

ספר כביר עם סיפא כבירה,

אל תהיו ארנבים,

חמישה כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על קן הקוקיה