ביקורת ספרותית על אראגון - הירושה #1 מאת כריסטופר פאוליני
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 11 ביולי, 2022
ע"י רייסטלין


אוקיי ביקורת על אראגון- יש לי כל כך הרבה מה להגיד...
אני אחלק לכמה חלקים: עלילה, כתיבה, דמויות ועולם
אז נתחיל דווקא מהסוף- העולם של אראגון הוא עולם מהמם שמועתק לחלוטין, כמעט אחד לאחד מכל הבחינות משר הטבעות-זה לא ברמת "מושפע" (כי המון ספרי פנטזיה מושפעים משר הטבעות) זה לא "השראה" זה העתקה של כל היקום אחד לאחד. נכון שזה עולם כללי למדי שיצר הרבה רעיונות בסיסים של פנטזיה (גמדים, אלפים והרבה ספרים (למשל רומח הדרקון) לקחו הרבה השראה, אבל העולם הזה (ואני הולכת להגיד את זה ביותר מנושא אחד בביקורת) מועתק משר הטבעות.

כתיבה- הספר מנסה (הנה זה בא שוב) לחקות את סגנון הכתיבה של טולקין אבל בו זמנית להפוך את הספר לקליל יותר וככה מאבדים את כל הקסם של טולקין באמצע ויוצא איזה ספר שלא סגור על עצמו.

הלאה-דמויות. עכשיו אני הולכת להיות קצת אכזרית וסליחה מראש למעריצים אבל... אראגון- דמות נוראית! דוגמא למה קורה כשסופר מעריץ את הדמות שהוא כותב. הדמות מושלמת מדי, חזקה מדי, חסרת כל הגיון ואי אפשר להתחבר אליה. אריה- מושא אהבתו של אראגון ואחת הדמויות הכי שוביניסטיות ושטוחות שקראתי, למרות שהיא דמות נשית חזקה היא סטיגמתית ומתוארת יותר מדי לפי המראה שלה לטעמי. (אבל אשמח לשמוע את דעתכן/ם בנושא) כל שאר הדמויות צצות כשמתחשק לסופר ונשכחות באותה מהירות. דמויות שהיו להם פונטציאל גדול והסופר פחד לקחת רחוק מדי ואז קיבלנו דמויות משעממות שאפשר לתאר במילה. והנבל- העתקה בוטה משר הטבעות, לא אהבתי בכלל!. חייבת בכל זאת לציין (בלי ספוילרים) 2 דמויות שרק בגללם שרדתי את הקריאה -מרטאג ורוראן. מרטאג- הדמות הכי מתוסבכת ולא סגורה על עצמה ואחת הדמויות היחידות בסדרה שיש להם עומק כלשבו. ורוראן- היחיד שמתנהג בהיגיון בסדרה וכל הקטעים איתו הם הקטעים הכי טובים בכל הסדרה. ועוד אחת שכן אהבתי-נאסואדה. שמראה איך אריה היתה יכולה להצליח אם לא היתה מושלמת מדי.

עלילה- נסיים בטוב. בניגוד לביקורות אחרות שקראתי אני אישית אהבתי את העלילה של הספר מאוד. היא היתה קלילה ולא מרוחה מדי (הכל יחסי... מצד שני קראתי בדיוק במקביל את מחזור כישור הזמן אז...) היו בה דברים צפויים למדי אבל גם תפניות שלגמרי עבדו, סיום שחלקו צפוי לחלוטין וחלקו מפתיע מאוד.

אז לסיכומו של דבר- כל מי שקרא שר הטבעות לא יוכל שלא להבחין ב"השראה" שנלקחה. אבל מי שלא לגמרי יכול להנות. העלילה כיפית העולם מושלם (ושוב- מועתק) הדמויות שטוחות מאוד (אבל הי כל כך הרבה דמויות פנטזיה מוכרות ואהובות שטוחות להחריד) אם כי יש יוצאי דופן. והכתיבה לטעמי ...(מחפשת משו טוב)...(לא מוצאת)... (קוראת פרק ראשון בעברית ומצטמררת מהכתיבה) ... נוראה
אני מפרגנת ונותנת 3 כוכבים רק בגלל רוראן
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ