״נער שהיה רוכב דרקונים
חיים שהיו לאגדה״
בערך במשפט הזה הספר קנה אותי.
***
כל מי שבעצם ראה את הספר, סתם בחנות הספרים או בספרייה יכול להעיד על כך שזה ספר שמנמן.
אני לא אוהבת ספרים שמנמנים.
הם מלחיצים אותי.
אבל בסופו של דבר, רוב הספרים שאני קראתי, שאני קוראת, ושאני אקרא תמיד יהיו שמנמנים.
אבל הספר הזה הלחיץ אותי במיוחד.
ממבט ראשון בחנות הספרים חשבתי שהוא כמו הארי פוטר, ספר ״חובה״ שכזה, שאם לא קראת אותו אתה לא נחשב לתולעת ספרים, שיוצא ממנו סרט (שמסתבר שהוא לא היה מי-יודע-מה, אבל נשרוד), ושאנשים קוראים לעצמם באתרים מגוונים על שמות של דמויות מתוך הספר.
שהגעתי לסימנייה שתיים מהעובדות הוכיחו את עצמן, מסתבר שיצא סרט, ושאנשים קוראים לעצמם בשמות של דמויות מתוך הספר (אראגון, אריה, מרטאג, וכו׳).
בפעם הראשונה שראיתי אותו פשוט הנחתי אותו במקומו ומיהרתי להסתלק משם.
עכשיו אני פשוט מצטערת על זה.
***
אני לא חושבת שלספר את התקציר יהיה נחוץ, אבל באמת שאני לא יכולה להתאפק;
אראגון הוא גיבור הספר, אבל הספר עצמו נפתח בהתקפת צל (בעזרתם של שניים עשר אורגלים) על שלושה אלפים, העניינים מסתבכים, הצל פותח במרדף, ולבסוף מה שחיפש ניצל מידיו בהבדל של שניות.
לאחר מכן, אנחנו נפגשים עם אראגון בן החמש עשרה באמצע שעת ציד, למעשה זה הלילה השלישי של מסע הציד, והצידה שלו החלה לאזול, הוא מרגל אחרי איילים ומקווה שיספיק לפגוע במטרה שהציב לעצמו, הוא לא מוכן לחזור הביתה בידיים ריקות.
ובשלב הזה אני אעצור כדי לא לספיילר.
***
אחרי שקראתי את הפרקים הראשונים עלתה לי שאלה:
מה היה קורה אם הייתי מוצאת את עצמי באלאגייזיה?
ניחשתי את התשובה די מהר:
הייתי מחוסלת תוך שתי שניות, אם לא, אז פחות.
***
הכתיבה- מעולה, קולחת, מדהימה, והשאירה אותי במתח כל פעם מחדש, יש פה עסק עם סופר מוכשר, מאוד.
הרעיון- מדהים, מקורי, מעניין, מפתיע כל פעם מחדש.
הביצוע- נע בין מצוין לטוב מאוד, העלילה קצת נמרחת פה ושם ובגלל זה הספר קיבל ארבעה כוכבים, אבל למרות הכל אני לא יכולה לדלג על אף קטע כי יכול להיות בו משהו משמעותי לעלילה שיהרוס כי את הספר.
***
אני חושבת שהספר היה בין הספרים הטובים שקראתי, בעצם, אני לא חושבת, אני יודעת.
אני צריכה להפסיק להילחץ מספרים שמנמנים.
