ביקורת ספרותית על הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות מאת עמנואל קאנט

---

לרוב, פילוסופיה נתפסת כתחום איזוטרי בו הוגי דעות חריפי-שכל, בעלי יכולות כתיבה, ניסוח וחשיבה יוצאות דופן כותבים בו את הרהוריהם. או, גם אפשרות זו סבירה, שפילוסופיה היא בלבול, ערבוב, בליל לא מסודר של מחשבות תמוהות ואף קשות לפיצוח, ללא כל היגיון. למזלנו, הספר הזה שייך למחלקה הראשונה.
אני מאמין שגם אלו שאין קוראים, ואף לא מתעניינים, בפילוסופיה מכירים את השם "עמנואל קאנט" - ולא בכדי. אחד מן החשובים ביותר מתקופת הנאורות, ובכלל, יצר מסות ארוכות וקשות, שניתנות להן פרשנויות גם כיום. הוא השפיע על הפילוסופיה ואלו העוסקים בה אחריו, וגם על כאלה שאינם קשורים במישרין (מדענים ואחרים).

אינני קורא ספרים כאלה לרוב, ועל כן, העניין הרב שאני מוצא לאחרונה בשאלות מוסר הוא זה שהוביל אותי לגשת אל אחד מההוגים, שנחשב ללא-קל, ולנסות לקרוא אותו.
ומעבר לאצטלת השפה הטכנית, קאנט יוצר תאוריה, שאולי אין היא חפה מביקורת, אך היא באמת פורצת דרך.
שאלות של אתיקה, מהו טוב ומהו רע, הן כמובן סובייקטיביות. איננו רוצים דברים סובייקטיביים, כי אחרת מדוע שנטרח לחפש אמת אובייקטיבית? קאנט שוטח את את נימוקיו, ומגיע לכלל הבא: "פעל על פי אותו כלל פעולה, שעל פיו תוכל לרצות שיהיה לכלל אוניברסלי". אני חושב שזה בכלל הפשוט ביותר, ללא כל שפה טכנית (ממלכת תכליות, אוטונומיה של רצון, אידאות; על רצון חופשי ועל תבונה - אך לא זה העיקר, לדעתי). מה שהוא אומר פשוט: התנהג כפי שהיית רוצה שכולם התנהגו. נניח וסיימת לשתות מבקבוק, ואין לך פח בקרבה; האם תזרוק אותו כך? חשוב, האם תרצה שכולם יתנהגו כך?
אך הוא מגיע לתובנות האלה דרך מושג התבונה, האינטליגנציה: עקב כך שהאדם הוא יש, עם חשיבה ורגשות, ששייך לעולם השכל ואל עולם הרגש, ואמור להתנהג לא על פי אינטרסים או רגשות, אלא על פי כללים וצווים (כמו שמירה על החיים).
אף על פי שישנם עוד מושגים שעוד לא ירדתי לשורש מהותם, הוא עדיין מהווה קריאה מעניינת.

נ.ב. יש לו מוניטין קשה, אבל נוכחתי לדעת שהוא מעט מוגזם. קאנט אכן כותב באופן טכני, אך הוא מאוד עקבי: הוא חוזר לא מעט על המשמעות שהוא רוצה להעביר, וכמעט בכל הפעמים, תבינו על מה מדובר.

» ביקורות נוספות של A_M
» ביקורות נוספות על הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות