ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 18 ביולי, 2022
ע"י A_M
ע"י A_M
האם האל ישנו?
זו הייתה השאלה שעמדה בראשי כשהחלטתי לנסות לקרוא את אחת מן הקלאסיקות הספרותיות של המאות הראשונות, והנוצריות בפרט, "וידויים". הגעתי למסקנה?
נכון להתחיל עם מי אוגוסטינוס היה: אדם פשוט, אך חד-לשון, שעבר תהפוכות לב בנושאי האמונה. הוא התגלגל מאמונה אחת לאחרת, עד שהבין כי האמת היא האל הנוצרי, טוב, מושלם וקיים - ובגיל שלושים וארבע כתב את אחת היצירות החשובות בתאולוגיה הנוצרית.
הספר מפוצל לפרקים, וכל פרק מתאר שלב בחיים שלו: הילדות, הנעורים, הלימודים, האמונה, הבגרות, ובסוף הוא מקדיש דיונים על הזמן ועל העולם הקיים.
השפה לא בדיוק מסורבלת, גם לא פשוטה - זה תרגום ישיר מלטינית לעברית, ויש משפטים ופסקאות שצריך להתבונן בהם ולנסות להבין את כוונת ה... רטוריקן.
בניגוד לתיאור הרגיל על איך ולמה האל קיים, אוגוסטינוס עושה משהו אחר, סוחף יותר: הוא מתאר את חייו, חטאיו (עד כמה שהוא מפרט), ובד בבד כיצד האל עזר והושיע אותו. הוא מתאר את עצמו לא כנביא, ולא כצדיק, אלא אדם שהבין מהי האמת ומנסה להתקרב אליה; התלאות, הרגשות וההתחבטויות שהוא עובר מובילות אותו לאל (או, בעצם, שהאל הוביל את אוגוסטינוס לגלות אותו). יותר קל להתחבר למסעות ולדרכים שבהם עברנו מאשר כאלה שלא, והוא גורם להזדהות עם מחשבותיו.
הוא מצליח לעורר אמפתיה ורגש כדי לנסות להמיר את לבבנו, וזו על אף שהוא בז לרגש, לבשר ולזמני, ומטיף לאמונה בפשטות ובנצחי.
הוא מרחיב ומדבר על טוב ועל רע, על מוסר וחטאים; כיצד העבר, העתיד והווה מתקיימים, וכיצד הרוח והנפש שלנו מתנהגות. כיצד החסד של האל יכול לגאול אותנו, אם נשים מבטחינו בו.
הוא אינו צודק תמיד, ישנם דברים תמוהים והיגיון רעוע: עבורו, תינוק שבוכה ומקנא מתנהג בכוונת זדון שטמונה בכל אחד מאיתנו, והוא חוטא; אני חושב שבכל זאת, זו קריאה טובה. מעבר לחשיבות שלו, זוהי אוטוביוגרפיה (הראשונה) של אדם, שלעיתים היה בינינו דמיון רב ברגעים מסוימים שהיה זה מעורר חשד, שחי לפני מעל מילניום וחצי - זה מסקרן ומעניין.
האם מצאתי את האמת? עוד לא.
אינני יודע מהי האמת. אמצא אותה עוד שנה או עשור; אינני מתיימר גם למצוא אותה. ייתכנו חיים שלמים שאחפש אחר משהו בלתי-מושג.
בין אם קיים אל ובין אם לאו, אנסה לחיות ולהתנהג כפי שנכון לחיות. אני מעריך כי אל הגון יראה בניסיונות שלי כטובים.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אתחיל בכך שאינני דתי ולא מנהל אורח חיים דתי.
לא חושב שיש איש מזוקן בלבן המנהל את המופע במעלה המדרגות.
אתאיזם כגישה פילוסופית היא תפישה שיש בה ערך. לעתים נהנה להאזין לדבריהם של ארבעת פרשי האתאיזם (דוקינס, האריס, דנט, היצ'נס). הליכה דוגמטית אחר צווי דת העניקה לקהל המאמינים הנאיבי נחמה (ומעין יוהרה) שהנה עתה העולם ברור יותר, שלובה בצער על אלה שלא מוכנים או לא רוצים 'להבין'. כך גם האתאיזם הפשטני של האדם מן הישוב הוא אשרור עצמי של תחושות ותפישות אנקדוטליות על היעדר קיום יד מכוונת. זו רק אמונה (במובן של belief ולא faith) לגבי העולם, שלא שונה מאמונה אחרת בנושא. אישושה או הפרכתה מוטלים מאוד בספק. אמונות אינן תלויות זמן, בטח כאלה פתוחות ללא תשובה והוכחה מקיפה. רעיון יכול להתקיים (ואכן כך קורה) בכל עת והפופולריות שלו תשתנה בהתאם לתפיסות חברתיות רווחות. תמוה בעיני שאת מדביקה אותן לרצף זמני. אין התקדמות טבעית לעבר רעיונות 'נכונים' יותר. זה מניח איזו תכלית שרעיונות מתכנסים אליה, שבכלל אין עדות לקיומה. נשמע לי בעיקר שזו תולדה של אמונה בתפישת הקידמה הלינארית שהשתרשה מעת הנאורות. מדע חוקר "איך" ולא את ה"למה". הוא מסביר איך דבר אחד מוביל למשנהו, אבל לא את הסיבה לכך שדברים כפי שהם ולא אחרת. לא טוען שאחראי לכך בלעדית אל במעטפת דתית ספציפית אם בכלל, אך גם שאין זה תחום ידע שיש ביכולת המדע לענות עליו. מדע חוקר תופעות מטריאליסטיות, מדידות. ההנחה שהכל מטריאליסטי, היא כזו - הנחה, אמונה. ניסיון להשטיח את הכל למטריאליזם מכאניסטי בלבד... ובכן זה צר אופקים לא להשקיע מחשבה בהיתכנות אלטרנטיבות. אנלוגיה טובה יותר מאשר נורה וחשמל (שהוא בכלל גילוי ולא המצאה), היא השוואה בין מצת לגפרור (אגב הראשון הומצא כמה שנים לפני האחרון). לשניהם מטרה דומה המושגת באופן שונה בהתאם לסיטואציה ולצרכים. |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אורב, טעות בידך. לא יודעת איך השתמע לך מדבריי שאנו טובים מקודמינו. ההמצאות ההן שהזכרתי היו גאוניות בזמנו, אך היום כבר גילינו שאין בהן צורך. והייתי אומרת את אותו הדבר אם מישהו היה ממציא את הנורה לפני המצאת החשמל, כי זה לא רלוונטי לזמנו.
A_M, לא יצאת מתגונן, אין לי בעיה עם דיונים תיאולוגיים ולעולם לא אשפוט אף אחד על שאילת שאלות, אלה הן שלב בלימוד. כל עניין האלים, שהוא מרתק בפני עצמו, החל בשאלות. כשאבותינו הקדמונים לא הבינו איזה כוח מתיז לבה לוהטת מלוע הר, מי מזליף טיפות מים מהשמים או מוציא עלים מענפי העצים. זה היה מעבר להבנתנו, אז נתנו לכל תופעה אל שיהיה אחראי לה, וקראנו לו בשם. וזה עזר, אבל אז, כפי שציינת בתגובתך, הגיע המדע ואט אט ענה על השאלות האלה, וכל שאלה שנענתה הכחידה אל אחד. ונכון, יש שאלות שטרם נענו, והמדע יענה עליהן יום אחד. ואולי לא. אבל היום אנחנו יודעים שיש הסבר מדעי לכל דבר, פשוט לא הכל פענחנו. אל כבר לא יכול לתרץ שום דבר, אלא אם כן אתה פסיכופת שרוצח המונים כי אלוהים אמר לך, אבל קשה לי להאמין :) זו דעתי, והיא נשענת על המדע: האם האל ישנו - לא. לשם מה אתה כאן - אין סיבה ספציפית לכך שנולדת, זה פשוט קרה. לשם מה יש בך תבונה - התבונה התפתחה הודות לאבולוציה, ולא כי יש סיבה מסוימת לשמה אנו צריכים תבונה. שוב, זה פשוט קרה. האם מצאת את האמת - עוד לא, כי אתה מחפש משמעות אלוהית לדברים שהמדע כבר ענה עליהם, וזה לא רלוונטי לזמנך. |
|
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
Oh wow look here!
All the edgy atheists made the same unique statement... and nothing of value was added! A miracle!
כתבת היטב. אני חושב שלב העניין בסיפא של דברייך. אנחנו נוטים להאמין שאנחנו טובים יותר מקודמינו, ובשל פלאי העולם המודרני הסובב אותנו אנחנו נאורים ומבינים לאין ערוך יותר מפעם. אבל בתחשיב הסופי? השאלות הגדולות נותרו פתוחות וכנראה כך ישארו, כמו מהם החיים אותם ראוי לחיות? מה מקומנו בסחף הגדול בו אנו זורמים, מהי תכלית קיומנו? אין אנו שונים כ"כ למרות מרחק אלפי השנים, ולא יזיק לגלות מעט צנעה - אולי מישהו חשב על אותן סוגיות בהן אנו מתלבטים כיום ויכול להיות שנוכל אפילו ללמוד מזה משהו על עצמנו, בשביל עצמנו. |
|
|
A_M
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
אני לא חושב שזה לגמרי נכון.
אני גם מרגיש שלקבוע תחום שחור ולבן הוא שגוי, כי התשובות הן מורכבות יותר, ואפורות בהרבה. התודעה של בני האדם והמחשבות שלהם השתנו, וישנו מקום רחב יותר לחילון - לאתגר את התאולוגיה ואת האל נעשו דברים שגורים בפי הרבה אנשים. עם זאת, המחשבות והדיונים על האל - מה רע? לשם מה אני כאן? לשם מה יש בי תבונה? זה אפשרי לבטל את האל בהינף יד ולדבר על המדע ועל האבולוציה, אבל אני לא חושב שזה מתיישב באופן חלק עם הרגש. יש שאלות שאין עליהן תשובה (ואם תשאלי למה לשאול מלכתחילה - כי כרגע אין עליהן תשובה). באותה מידה שהפיזיקה החליפה את האלים, ייתכן כי רעיון האל יחלוף מהעולם ויראה כפרימיטיבי וברברי... אך זו שאלה שלדעתי ראוי להעמיד על סדר היום ולהעמיק, לתהות ולהרגיש את שאני חושב. חלק נכבד מהמדענים המפורסמים, מהפילוסופים - חשבו רבות על האל ועל החיים. חלקם הסיקו כי הוא מוכרח להיות קיים; בין אם כדי להרגיע את המוח ובין אם שהבינו את העולם מבחינה פיזיקלית וחשבו שהוא מושלם. האמונה היא גם חרב פיפיות. היא יכולה להחזיק את הקהילה בערכים מוסריים, לדאגה לזולת, לעזרה הדדית ולהוות מופת - וגם יכולה לשמש כנשק הרסני שאחראי למיתות רבות ומעשי זוועות אדירי ממדים. תלוי במי שמחזיק את הספר. כנראה שיצא מתגונן - וחופר - אבל אני חושב שזה לא הוגן לצאת בהצהרות נחרצות, שהוא צריך להיכחד. |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
בדיוק כמו חזיות ובנקים - אלים הם המצאה עתיקה של המין האנושי שכבר מזמן אינה רלוונטית וצריכה להיכחד אבל אנשים כמוך נותנים לה קיום.
|
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
ברור שאין אלוהים מלבד אללה...
|
|
|
Rasta
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
פטריות מחברות אותך לאמא אדמה, חזרה לטבע, מורי. הן לא מראות לך את אלוהים. אלוהים לא קיים. עשיתי מספיק, עדיין לא פגשתי אותו.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
מורי, אם אתה רוצה תקרא לזה ככה
אבל אוגוסטינוס לא רק שאכל פטריות הזיה אלא גם חילק אותן לכל אלה שקוראים את הספר הזה. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
עוד אחד שחי על תפריט של פטריות הזיה?
|
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
יפה שצלחת את הספר.
|
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
תודה על הסקירה המעניינת.
אוגוסטינוס דמות מאד משמעותית בנצרות, שטען שאין ישועה מחוץ לכנסיה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-3 חודשים)
נשמע מעניין, תודה.
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
