ביקורת ספרותית על נשמות מאת רועי חן
ספר מעולה

---

גלגול נשמות נשמע, על כל פנים, חווייתי. להרגיש ולחוש תרבויות אחרות, בין אם בתור נער בונציה או עלמה נאה במרוקו; לצחוק, לכעוס, ולבכות על פני מאות שנים; להיות לאדם אשר עבר את כל אשר לחיים יש מה להציע; אך זה מגיע עם מחיר כבד, ואולי, כבד מדי: הזיכרון.
כיום, השכחה ממלאת יראה בליבנו: הפחד מלשכוח מה הופך אותנו לאנחנו, אך האם היא יכולה להוות לברכה, להבדיל מן הקללה המוכרת לנו?
האם אנו מסוגלים לעמוד במשא של לזכור כל דבר ודבר, להרגיש כי החיים אותם אנו חיים, אינם שלנו בעצם? האם יותר מדי "אני", הופך אותי לפחות "אני"?

גרישה, גבר עלוב בגיל, הכמעט-מבוגר, ארבעים, חי כבר מאות שנים. ביומנו הוא מתאר את כל גלגוליו, את זיכרונותיו, כמיהותיו ולבטיו.
זיכרונותיו בתור כל האנשים שעבר הופכים את החוויה הזו לגיהינום על פני אדמות; מיהו גרישה האמיתי? האם הוא אכן חווה דברים אלו, או שמא הוזה ותחת אשליה מציאותית ומפחידה מדי?
הזיכרונות, או התעתועים, גורמים לגרישה להפוך לאדם קנאי, ציניקן ומסכן. האם בזבז את חייו לשווא?

הספר, שנכתב על ידי רועי חן, כתוב באופן נפלא וקולח; למרות שמעט לא פשוט להתחבר, הרגשתי שהספר סוחף אותי, ולא יכולתי שלא להמשיך לקרוא.

הערה והארה קטנה - יתכן כי חלק ימצאו את הסוף, לא ארצה להשתמש במילה זו, כי אינני מרגיש כך, מאכזב. יכול להיות שגם אתם תרגישו ככה; הסוף, על כל פניו, לא גורע מן הקסם שיש בכל שורות הספר - במבט חוזר, הייתי קורא אותו שוב. סביר להניח שאעשה זאת.

» ביקורות נוספות של A_M
» ביקורות נוספות על נשמות