ביקורת ספרותית על אשתו של מגדל התה - פרוזה # מאת דיינה ג'פריס
בזבוז של זמן

---

ציטוט מהכריכה האחורית:
"ברומן היסטורי מרתק רוקמת דיינה ג'פריס סיפור אהבה מרגש וסוחף וחושפת בפני הקוראים את החיים בציילון הקולוניאלית, העומדת על סף עצמאותה, בתקופה של זעזועים חברתיים ופוליטיים."

אין ספק שזה משך אותי. מזמן לא קראתי רומן היסטורי טוב, אני לא יודעת הרבה על סרי לנקה וזה כמובן הביא אותי לקרוא על הנושא, שנות העשרים והשלושים באיזור שונה לגמרי בעולם ממה שאני רגילה לקרוא. נשמע מרתק! ואני גם שותה המון תה, אז הרגיש לי כמו ווין-ווין.

לצערי כגודל הציפייה, גם גודל האכזבה. במקום רומן היסטורי מותח ומרתק הרגשתי שקיבלתי מעין טלנובלה זולה. הכריכה האחורית מספרת על משרתים מסתוריים ודלתות נעולות והרגשתי במהלך הקריאה שכל מה שקיבלתי מהספר זה רגשות שגוון, הגיבורה, מנסה להדחיק, חוסר היכולת שלה לתקשר עם הקרובים לה- מה שמסתכם במבטים דרמטים כאלו, כמו שיש באופרות סבון בטלוויזיה עם מוזיקת רקע מותחת, והמון המון המווווון תיאורים של האגם שעליו היא צופה מהחלון. נכון, מדובר בחברה שמרנית מאוד, ברורה לי לחלוטין החלוקה למעמדות, על האופי המשתנה של ציילון, אבל כל זה כל כך שולי בספר. ההתמקדות היא לחלוטין באשתו של מגדל התה (שם הספר לא מטעה, בניגוד לכריכה האחורית) והרצון שלה לגלות את הסוד הגדול מול חוסר היכולת שלה לגלות את הסוד הגדול וכל זה תוך הצגת חזות מרשימה וקרירה וריצות דרמטיות וכאבי ראש.

אולי ציפיתי ליותר מדי, אבל מה שבטוח זה שציפיתי למשהו אחר לגמרי. בנספח בסוף המחברת דווקא מציגה תחקיר די רציני שהיא ביצעה לפני כתיבת הספר אבל אלי, בכל אופן, זה לא עבר. וחבל.

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על אשתו של מגדל התה - פרוזה #