ביקורת ספרותית על פליאה מאת צרויה שלו
ספר מעולה

---

יש מספר סופרים (והכוונה גם לסופרות) אשר אין לי ספק כי במבחן קריאה עוורת מבלי שאדע את זהות הכותב, הייתי מזהה אותם. צרוייה שלו היא אחת מאלו. יש משהו בסגנונה אשר אינו משאיר יותר מדי מקום לטעויות. לא קראתי את כל ספריה אלא רק את חיי האהבה ואת בעל ואשה ובכל זאת אני כבר מזהה את הסגנון.


האמת היא שהטריגר לקריאת הספר היתה העובדה כי אחת מגיבורות הספר היא בוגרת הלחי. קראתי רבות על התקופה הזו שקדמה להקמת המדינה ולו יכולתי לבחור לעצמי תקופת חיים שונה מימינו אלה, לבטח הייתי בוחר בשנים ההן, אבל בואו נחזור לנושא. תקופת המחתרות והמאבק להבאת המנדט הבריטי לידי סיום, הם רק הרקע לנושא האמיתי עליו כותבת צרויה שלו והוא נפש האדם. היא עושה זאת דרך סיפורן של רחל ועטרה: רחל הירושלמית היא לוחמת הלחי בעברה אשר גם עשרות רבות של שנים לאחר תום המאבק היא עדין דבקה באותם אידיאלים שהנחו אותה אז. עטרה היא אדריכלית העוסקת בשימור בניינים המתגוררת בחיפה. היא בזוגיות שניה עם אלכס ושניהם פרקו משפחה לצורך הזוגיות הזו.צרויה שלו כותבת על הבעיות בזוגיות אשר כל מי שנמצא בפרק ב' שכזה, יוכל להזדהות ולהבין.


הקשר בין שתי נשים אלו מתברר די מהר: עטרה היא בתו של בעלה לשעבר של רחל ולמרות רצונה לפגוש את רחל לשיחה מעמיקה על עברה ועל אביה המנוח, שיחת עומק כזו לא יוצאת אל הפועל אלא רק פגישות קצרות למדי אשר תמיד יש משהו המשבש אותן וזו אולי אכזבתי היחידה (והמינורית לחלוטין) מהסיפור הזה.


לאורך כל הספר רחל ועטרה בוחנות את הבחירות שעשו בחייהן. הסופרת כותבת על יחסים זוגיים, על יחסי הורים וילדים, כאלו ההולכים בתלם כפי שקוו ההורים וכאלו שלא, על תקופת המחתרות ועל החיים כאן היום וכל זאת כתוב בצורה נפלאה וזורמת. דרך דמותה של רחל מעבירה הסופרת גם ביקורת על מה שקורה היום במדינה בנוסח: "זו ארץ אחרת, צפופה ואפורה ומבוצרת, מסתתרת מאחורי חומות וגדרות תיל, ומראהָ מעיד כי אבדה לה האמונה בצדקתה".


ספר מצוין אשר בהחלט עונה על הציפיות.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על פליאה