ביקורת ספרותית על פליאה מאת צרויה שלו
ספר בסדר

---

"המפגש של שתי הנשים, שהיה אמור לחתום פרק טראומטי בחיי כל אחת מהן, הוא בעצם רק יריית הפתיחה בהשתלשלות אירועים מסחררת שאף אחת מהן אינה יכולה לעצור, או לשער את סופה."

אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.
אסור להאמין לכריכות אחוריות של ספרים.

אולי אם אני אכתוב את זה מאה פעם אני אזכור את הלקח ואדע ליישם בפעם הבאה. מה נכון במשפט הזה? שיש כאן שתי נשים. הספר מפגיש את עטרה רובין עם רחל, שהיתה אשתו הראשונה של אבא שלה, וממנה הוא התגרש לאחר תקופה קצרה ומסיבה לא ברורה. שתי הנשים הזרות זו לזו אכן נפגשות, וגם קצת מדברות, אלא שהמפגש ביניהן לא קשור כמעט לאף אחד מהאירועים שקרו לעטרה לאחר מכן.

רחל, לוחמת אצל לשעבר, מתגוררת במעלה אדומים. חיא בערוב ימיה, כבר אלמנה, וילדיה אינם הולכים בדרכה. יאיר הפך כיוון פוליטי ומסרב לעבור את הקו הירוק, עמיחי הפך לחוזר בתשובה ברסלבי.
עטרה, שהיא באופן אירוני אדריכלית שיקום של בתים, פירקה את משפחתה הצעירה והיא נשואה בפרק ב'. יש לה את בן זוגה הנוכחי המבוגר ממנה בלא מעט שנים, את הבת שלה שגרה רחוק, את הבן שלו שמטייל ואת הבן המשותף לשניהם שעובר כנראה חוויות קשות בצבא.
לרחל סיפור חיים מעניין וכן את המפתח לשמה של עטרה וליחס הקשה של אביה אליה. אבל כמעט שום דבר מזה לא עולה בספר, משום שעמודים על עמודים מוקדשים למחשבותיה הנפתלות של עטרה.


האם צרויה שלו אוהבת את הדמויות שלה? החשד הראשוני עלה לי בספר "תרה", שכן תרה היא אישה לא פשוטה שעשתה בחירות אימפולסיביות ומשלמת עליהן בחרטות לכל אורך הספר. עטרה דומה לתרה במובנים רבים, ואינה גוררת הרבה אהדה. זו לא אשמתה, זו הדרך שבה היוצרת שלה, צרויה, בחרה לתאר אותה. גם רחל אישה קשה, אבל לה יש סיבות הכרוכות בסיפור החיים, זה שאינו הולך ומתגלה לאיתו לאורך הספר כפי שאולי היה צריך לקרות בעלילה הכתובה היטב, אלא מסופר עוד פעם ועוד פעם ועוד אחת, מבלי שנוספים פרטים מאחד למשנהו. ובכל זאת עם נחזור לעיקר, לרחל יש סיבות טובות להיות קשה, אבל הספר לא מתמקד בה. שתיהן, גם רחל וגם עטרה אמורות לצאת למסע כביכול, אבל הוא לא קורה. על אף הנסיעות המתוארות בספר, לא ניכרת התפתחות אצל אף אחת מהן. ובסופו של יום זהו ספר מפוספס.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פליאה