הביקורת נכתבה ביום ראשון, 23 בינואר, 2022
ע"י טה~דאם!
ע"י טה~דאם!
"גנרל" גרס פאטון, "אינו צריך לשרוד כדי להסביר תבוסה." (עמ' 86).
הסתכלות על חייו של פאטון מגלים לנו מעבר בין העולם הישן, העולם ההרפתקני, השאפתנות, האימפריות, הים, גילוי ארצות וקרבות מרהיבים - לעולם שלנו: עולם של אנטי-מלחמה, של מציאות והבנה חדשים לגבי משמעות של מלחמות מרגשים ככל שיהיו. אני חושב שמותו ב-1945 בסיום מלחמת העולם השנייה, מסמל מעבר בין התקופות הללו. נקודת המבט של סוף מלחמת העולם השנייה, ונקודת המבט של תחילת מלחמת העולם הראשונה שונים לחלוטין, נוצרה מציאות חדשה. התקופה של פאטון מתאימה לאופיו, ואילו התקופה החדשה לא מתאימה לו כלל.
הספר הוא סוג של ביוגרפיה, מסופר לנו על חייו בזמנים שונים. אבותיו "רוחות הרפאים" גרמו לו להרגיש מחויב להוכיח את עצמו כ-"פאטון" עוד מגיל צעיר. אפשר לראות שהרקע ממנו הגיע השפיע עליו רבות. סיפור עיצובו כלוחם, ובעיית הדיסלקציה גרמו לי לעריץ את כוח רצונו להצליח למרות הקושי שאיתו נולד. פאטון לא נותן לבעיה לעצור בעדו, הוא ממשיך הלאה לייעודו. הספר מראה את נקודות מלחמת העולם הראשונה, המעבר בין המלחמות, מלחמת העולם השנייה - וכל אלה איך השפיע פאטון על אותם אירועים ואיך השפיעו עליו. אני חייב לציין שלמרות שהמחבר מעריץ של פאטון הוא לא מונע מידע על דברים שליליים עליו, ולכן ההערכה שלי שמדובר בספר אמיתי וכנה. הוא (הספר) כתוב בצורה טובה לקריאה, לא ארוך מדי ויש ערך רב לידע הצבאי הכתוב בו.
יש הרבה רעיונות למחשבות שמוביל פאטון. כך, בהמלצות לבנו בתהליך הקצונה כותב:
"עבוד קשה, עשה כמיטב יכולתך באופן מופגן כל הזמן. תמיד היה הצוער הלבוש הטוב ביותר. תמיד תהיה לפני הזמן. לעולם אל תתן תרוצים. לעולם א לתפר תקנה ביודעין. ותר על חברים והיה זאב בודד. הימנע ממעשי קונדס לא מזיקים".
וכן ברעיונותיו הצבאיים:
"החלטה שאינה מושלמת אך מבוצעת מיד, היא רבת-ערך יותר מפתרון מושלם המבוצע באיחור. הצלחה במלחמה תלויה במהירות, בפשטות ובאומץ. מפקד לעולם אינו מובס עד שהוא מודה בכך. ערפל המלחמה מכסה גם את האויב." (עמ' 86).
"הפחד מכרסם בכולם אלא שרק מוגי הלב נותנים לו לגבור על תחושת האחריות שלהם. 'לא זו בלבד שעלינו למות באופן אבירי, אלא שומא עלינו להרוג עד כלות.' הפרס הוא הניצחון והוא שווה את הכל." (עמ' 129).
אין ספק שהספר מתאים לאנשי צבא, לחובבי היסטוריה צבאית והגות צבאית ושהוא מומלץ לחלוטין. אם זאת אני חייב לציין אזהרה לקורא ההישראלי דווקא, ואני חושב שאם אפשר ללמוד משהו באמת יוצא דופן מהספר הוא מגיע דווקא ממקום לא צפוי. וכך נכתב בעמ' 177 בספר על דעותיו של פאטון מחוץ לעניינים הצבאיים, ויש לי הערכה למחבר שבאמת כתב את זה ולא נמנע מכך וכך נתן לנו מבט אמיתי על הדמות של פאטון:
"כשהודיע אייזנהאואר לפאטון כי בכוונתו לערוך ביקורת במחנות העקורים שבתחומו, הוא היה מוטרד. כולם האמינו, כתב ביומנו, 'שהאנשים העקורים הם יצורי אנוש. לא כך הדבר, במיוחד במקרה של היהודים שהם נחותים מהחיות'. לאחר שהסלידה ושאט-הנפש שחש בתחילה למראה מחנות המוות הלכו והתמוססו, הוא סיכם: 'או שהאנשים העקורים היו תמיד נעדרי הגינות או שהם איבדו אותה לחלוטין בזמן כליאתם על-ידי הגרמנים. לדעתי אף עם לא יכול היה לשקוע לשפל המדרגה שהם הגיעו אליו בזמן הקצר של ארבע שנים'. הוא שכח שבעיותיהם נמשכו למעלה מעשור, אך השואה והשלכותיה היו נישגבות מבינתו.
אייזנהאואר הגיע ביום כיפור, וכאשר הוא ופאטון ביקרו במחנה יהודי, שהו דייריו בבית הכנסת. כשצעדו האמריקאים פנימה, הפסיק הרב את התפילה כדי לאפשר לאייזנהאואר לשאת את דברו לקהל הנוכחים. פאטון כמעט התעלף מהצחנה של האנשים שנדחסו לאולם המחומם מדי והמאוורר פחות מדי. אנשים אלה אינם יכולים להימנות עם הגזע האנושי שאליו הוא משתייך. הם ודאי תת-אנושיים ונחותים. הם היו דלפונים, לעיתים מלוכלכים. הופעתם, דיבורם והתנהגותם משונים, והם נאבקים עדיין להפחתת סבלותיהם. פאטון, שנבצר ממנו להבין את מצוקתם ואת דרכיהם, בז להם."
לחשוב שאיזה נאצי ימח-שמו אומר דברים כאלה לא מפתיע אותי כלל, לחשוב שגנרל אמריקאי חושב ככה גרם לי להלם. הלקח הוא פשוט: בישראל שלנו אנטישמיות כמעט ולא קיימת, המציאות הזו הפכה אצלנו הגיונית וכמעט שלא רואים אנטישמיות. אלא שיש סיבה נוספת שהגענו לארץ הזו להקים מדינה, מעבר לאמונה שזו היא ארצנו ההיסטורית. פשוט מאוד - ההיסטוריה מוכיחה שליהודים אסור לסמוך על אף אחד אחר. הבחור הוא אמריקאי, הוא קיבל חינוך אמריקאי, ובכל זאת דעותיו לא שונות יותר מדי משל הנאצים ימח-שמם. ואמנם במהות נלחם פאטון כנגד הנאצים והתכלית של המעשים שלו יצרו טוב, אבל אילו היה נולד בגרמניה היה יכול בקלות להפוך לגנרל נאצי. התכלית של פאטון היא אך ורק להילחם, אפשר לראות את זה בכל מהלך הספר. וזו ביקורת קשה וגם זו הסיבה שלא דירגתי את הספר, מצד אחד רעיונותיו טובים, מצד שני עדיף לי שלא לדרג ספר שנכתב בו כאלה דברים. ולכן העדפתי שלא לדרג.
תודה רבה לפרל על המלצת הספר.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אורב באור יום
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
לא בטוח שהמצב בארה"ב
היה כה שונה כמו שאתה מתאר ארז.
למשל חוקי ג'ים קרואו של הפרדה בין לבנים לשחורים נאכפו עד 1965, ונהנו מתמיכת הציבור. בסופו של דבר אם תבחן את התעמולה של מלחמת העולם השניה במערב נגד גרמניה הנאצית היא הייתה מבוססת לא על כך שהנאצים גזענים, אלא שגרמניה מאיימת להשתלט על העולם ולשים סוף לאידאל החירות היקר לליבם של אמריקאים רבים. לא חושב שיחסו של פאטון ליהודים היה בניגוד לאמונות פרטיות של רבבות אמריקאים אחרים. ההבדל היחיד שהוא ביטא אותן בקול. |
|
|
טה~דאם!
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
בוודאי שמנהיג גדול יכול גם לשנוא יהודים. הדוגמה הפשוטה לכך היא פרידריך הגדול. אבל צריך להפריד, פרידריך הגדול חיי באירופה ובמדינה הפרוסית - גלגול של גרמניה, שהשורשים האנטישמים שלה כנראה היו איתנים ונראו היטב מאות שנים לאחר מכן במלחמת העולם השנייה.
פה אנחנו רואים גנרל אמריקאי בתקופה שהאנטישמיות באמריקה לא הייתה רצינית, ואם זאת תסתכל על מה נכתב בספר - "אנשים אלה לא יכולים להימנות עם הגזע האנושי שאליו הוא (פאטון) משתייך", "..במיוחד במקרה של היהודים שהם נחותים מהחיות". זה לא רק "אדם לא הומני" אלא אדם שטוען שאני ואתה לא בני אדם - והוא "בז" לנו. אין אפשרות לקחת את זה בצורה קלילה. |
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
בכדי להיות גנרל מוצלח אתה לא בהכרח בן אדם הומני - פאטון לא היסס להרים את ידו על חייל אמרקאי שהיה הלום קרב, מבחינתו היה מדובר רק בפחדנות,
אבל זהו אותו אדם שהיציל את המערב בקרב על הבליטה.
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
יופי של ביקורת. תודה.
וחוץ מזה, נכון מאוד שאסור לנו לסמוך על אף אחד. גם בחיים הפרטיים שלנו. ולגבי פאטון והיהודים - הדברים שאמר אחרי שראה את יהודי המחנות לא היו שונים ממה שאמרו עליהם היהודים שגרו בארץ. היתה כאן בארץ תהייה למה היהודים לא נלחמו בנאצים והיתה גם הסברה שהיהודים שנשארו בחיים בטח שרדו בגלל מעשי רמאות שונים וגם נוכלות. נכתב על הנושא הזה הרבה בעיתונות, ויש גם קטעים שמבטאים את התחושה הזאת בספרים שונים. ופאטון, איש המלחמה בטוח שלא יכול היה להבין את אי הרצון למות על מזבח הקרב. ולגבי ההתכנסות במקום צפוף - אנשים ממעטים לדבר על זה, אבל גם אני ברחתי החוצה פעם מאירוע שהיה בבית כנסת בגלל דחיסות כזאת וכל מה שנלווה אליה, ושמעתי גם מאנשים אחרים על מצבים דומים. ואני יהודיה, גאה ביהדותי, שאמנם חילונית היום, אבל נכדה לסבים שהיו חסידים. |
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
היות אדם אמריקאי
אפילו היום -אינה מהווה תרופה לאנטישמיות.
כנראה שאינך יכול להיות גנרל טוב בלי להיות חסר אמפתיה וחמלה. יופי של בקורת |
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
