ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 במרץ, 2009
ע"י מנדי
ע"י מנדי
העבד!
שמו של הספר מעיד על מסקנתו.
הסיפור הסוחף, הכתיבה החודרת כליות ולב, התיאורים המדוייקים, כל אלו הופכים את העבד לספר קריאה חווייתי ומסעיר.
לא פעם תמצא עצמך מניח את הספר על השידה, עוצם עיניים ומתייחד בכאבו של יעקב (העבד), בכאבם של ישראל.
הספר פותח לקורא צוהר אל קרביו המיטלטלים של העולם היהודי לפני יותר מאה שנים.צוהר לעולם שהוא בבואה של אלפיים שנות נדודים וסבל.
הקורא מגלה שמלחמות היהודים אינה המצאה של מדינת היהודים.
נבכי נפשו של יעקב, הן נבכי הנפש של האומה בגולה.
סערותיו של יעקב, רגשותיו, התחבטויותיו ולבטיו. כל אלו הינם המפתח והבסיס להבנה מה הביא באותן שנים את ההבנה בקרב הבעש"ט ותלמידיו מחד לאחד את היהדות למעין קומונה אוהבת ללא תנאי. ומאידך את מנדלסון וחבורתו שדגלו בפתיחת הסוגר והיטמעות בקרב העמים בהם ישבו.
רדיפות היהודים, המלחמות והכליה היהודית, המתוארים בספר ביד אמן ופעמים שמציפות את עיני הקורא דמעות רבות ומחמרמרות את מעיו, הן שמביאים בסופה של קריאה אל תפיסת נפשו של הרצל וסייעתו בדבר הצורך במקלט קבוע ובטוח בדמות מדינה.
העבד מביא לידיעת הקורא את קושי ושיעבוד גלות ישראל בין האומות. העבד מכיר לנו את השואה התמידית שחוו היהודים בין שואה לשואה. שלא נחה עליהם רוגזו של הצורר לעולם, אלא שפעמים הייתה באה באבחת חרב אחת כדוגמת האינקוזיציה ושואת גרמניה, ופעמים שהייתה כחרב תשלומים הבאה ויוצאת מנדנה לסירוגין כדוגמת מסעי הצלב ופרעות ת"ח ות"ט האיומות.
העבד מרחיב את השאלה "איפה היה אלוהים בשואה" לזעקת חיה פצועה "איפה היה אלוהים משך אלפיים שנות יגון ורדיפה...?" הלנצח נאכל חרב...? הלנצח תשכחנו....?
דומה שזעקות אלו נותרו ללא מענה...
בסיומה של הקריאה המטלטלת, עת תניח את הספר חתום על ליבך השותת. לא תוכל להסב פניך מעם שתי תובנות העולות מן עלי העבד.
האחת, היא ההבנה העמוקה בדיעבד, בדבר נחיצותה של מדינת ישראל, מדינה חזקה ועוצמתית ששמה סוף להיות היהודי הנודד סוג של חיידק שיש למצוא תרופה יעילה להיפטר הימנו. מדינה שגם אם לא תסתום את הגולל על רדיפות היהודים, לפחות קוברת את התחושה של "אין מושיע"
התובנה השניה שתסעיר את נפשך בסיום הקריאה, היא התחושה שצריך לנעול על מסגר ובריח את שיירי האורתודוכסיה הישנה והרעה. אותה 'יהדות' בלתי סבלנית ובלתי נסבלת שלא רק מחרבת את חיי העם בארץ ישראל, אלא שהייתה הגורם העיקרי והתמידי לסכסכנות הפנימית בין איש לרעעו בכל 2000 שנות הרעה האחרונות. שהתמידה לחדש אצל אלוהים את המיאוס המתמשך מעמו. שהתמידה להזכיר לאלוהים בכל מחלוקת שבשמו הם נלחמים, שבשמו הם ממאיסים עצמם עליו חזור והמאס...
נדמה שהיא הנותנת לשאלת איפה היה אלוהים בשואה...
נדמה שאמר הוא אלוהים להקים מקלט לישראל, אך לא לפני שישטוף בגז את עמו, מכל אותן "מלחמות השם"
מצמררת היא תובנה זו עד למאוד. שכן אם יש בה אמת, הרי שאנו בפיתחה של שואה נוספת פועל יוצא של הפלגנות האורתודוכסית הנושנה והחרד(ת)ית שאינה חדלה לסכסך ו"למען אלוהים"...
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
