ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 6 בפברואר, 2010
ע"י מנדי
ע"י מנדי
ישנם שחוו ילדות עשוקה.
פרנק מק'קורט לא חווה כלל ילדות שתיעשק...!
פרנקי הבכור הקטן, נועד מיד עם צאתו לאוויר העולם שלא להיות קטן.
"קח שתיים שלוש נשימות ילדות, ויאללה תתחיל לנהל פה את העסק שקוראים לו אבא - אימא. אחים ילדים, שכנים, מורים, מורים מכים, ילדים מכים, ילדים מוכים, מעסיקים, מפטרים, משכירים, משכירים לשעבר,...
פרנקי הקטן היה רעב. למעט אותן פעמים בהן מצא תפוחי אדמה בצידי הדרך, אותם הביא לאימא שתחלק בין כולם.
פרנקי הקטן הלך יחף. למעט אותם ימים בהם מצא חבל לקשור את הסוליה לנעל.
לפרנקי היה קר תמיד, למעט שלושת חודשי הקיץ, כי ממילא לא צריך תנור, מעיל, שמיכה ועוד כל מיני דברים שקשורים לחורף ויש רק לעשירים.
לפרנקי בביתו שתי קומות, התחתונה "אירלנד" כי היא הסימפטום לארץ הדוויה הזאת. והקומה העליונה "איטליה" שמזכירה שלמעלה מהנמוך הזה שכאן, יש מקומות יפים יותר לשאוף אליהם. אך בעיקר יש לו לפרנקי את אמריקה, לשם הוא שואף לברוח 'מאירלנד' 'ומאיטליה' גם יחד.
לפרנקי יש אב מובטל, מובטל גם ובעיקר מתפקידו כאב...
לפרנקי הקטן יש גם אם גדולה ואוהבת שבין השאר מתפקדת גם כאם פחות אוהבת לבעלה הילדותי משהו...
לפרנקי הבכור היו כמה אחים קטנים שתפקידו העיקרי כבכור היה לסייע לאמו בקבורתם.
אך ולמרות כל האמור, חייו מאוד משעשעים. משעשעים, כי את כל מנת הסבל הזאת, פורש פרנק מק'קורט בנימת הומור כואבת.
פרנק מק'קורט יצר אצל קוראיו תופעה חסרת תקדים, תופעה בה אדם צוחק אך דמעותיו דמעות צער הן. תופעה בה אדם מנגב דמעת כאב בהזדהות תוך כדי חניקת פרץ צחוק.
"האפר של אנג'לה" הינו ספר אוטוביוגרפי של נער בן 20 שנכתב ע"י אותו נער 40 שנים מאוחר יותר.
למרות מרחק הזמן מלא הספר בתיאורי חיים מפורטים ומדוקדקים כביכול התרחשו אתמול.
למרות מרחק הזמן לא מש הסבל, לא דהה הכאב, ולא נשכחו התחושות.
למרות מרחק הזמן הרב, לא נס ליחה של האופטימיות שליוותה את פרנקי המסכן. אופטימיות שהפכה כל מצוקה לסקרנות משעשעת "איך יכה הגורל הפעם".
הספר מתחיל עם שמחת חתונתם הלא כ"כ שמחה של הורי מק'קורט. חתונה שנכפתה בעיקר בצוק המצוקות. לילה של שכרות, הריון שלא ניתן לחזור ממנו ובעיקר מלחמה שלא ניתן לברוח ממנה.
ענני מלחמה שהקדירו את ניו יורק, הקדירו את שמיהם של מלאכי ואנג'לה מק'קורט והניסו אותם חזרה אל השאול הבטוח יותר, אירלנד מולדתם הדוויה. אותה אירלנד ממנה ברחו לניו יורק, בריחה לחיים טובים יותר נטולי אלכוהול ואבטלה ושחיתות ועוני ומלנכוליות תמידית, אותה אירלנד הייתה כעת מפלט בטוח יותר "כי יש שם את ההורים והאחים שיוכלו לתת לפרי אהבתם האסורה קצת מזון ומכות. שיוכלו לתת למלאכי האב איזושהי עבודה זמנית ופיטורין בסוף השבוע וחוזר חלילה. שם יוכלו לקבל קורת גג כלשהיא עד שיזרקם בעל הבקתה לקורה אחרת של גג וחוזר חלילה. שם יהיו לאם אנג'לה הורים אליהם תוכל לברוח מבעלה המכה בשכרותו ומקום לחזור אליו כשיתפקח ואמה תתחיל לרמז בפירוש שאי אפשר יותר, וחוזר חלילה.
זהו ספר שעונה במדויק על ההגדרה "לא תוכלו להניח מהיד". קראתי אותו ברצף במשך 2 ימים עם הפסקות נצרכות לאוכל שינה וכד'. הוא לא ארוך בשביל למלא יומיים, הוא פשוט עמוק ונוגע ללב בשביל להתעכב עליו במשך יומיים של קריאה, חודשיים של רושם עז, וחיים שלמים של געגוע לספר – געגוע שמחזיר אותך אליו מידי פעם.
"האפר של אנג'לה" בכתיבתו יוצאת הדופן של פרנק מק'קורט, כבש את רשימות רבי המכר בכל העולם והתעקש להישאר בכל רשימה לפחות שנה תמימה. ולא בכדי. מעבר לידיעה הבנאלית והמעודדת שישנם תמיד את אלו שסובלים יותר, נותן הספר מסה גדולה של אופטימיות ותקווה לחיים. שהרי אם פרנק מק'קורט נשאר לחיות ושפוי דיו בכדי לפרוש בשפה קולחת את עברו, הרי שהחיים תמיד נושאים עימם דוק של התחדשות לכל אחד ואחת מאיתנו.
בספרו זה (שהיה ספר הביכורים לשני ספריו האוטוביוגרפיים העתידיים), מייצר לראשונה פרנק מק'קורט את סגנונו הספרותי. ישיר, ציני, קולח ובעיקר כנה ברמה אובססיבית כמעט.
גם טובי הביקורות שנכתבו על האפר של אנג'לה, נטו תחילה לזלזל בסגנון הכתיבה ומצאו בו טעם לפגם. אך מק'קורט נצמד לסגנונו זה גם בספריו הבאים, ולא נותר למבקרים אלא להבין למפרע כי כאן טמון סוד קסמו. סגנונו של מק'קורט מהווה היום השראה לסופרים חדשים והפך להיות סגנון ראוי לכתיבה ספרותית.
ממליץ ממש בחום להתפלש באפרה של אנג'לה..!
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
