ביקורת ספרותית על כשאלוהים היה צעיר מאת יוכי ברנדס

---

מתנצל מראש על ההשוואה אבל היא מתבקשת.

לריצ׳רד דוקינס ויוכי ברנדס אין הרבה במשותף, חוץ מאהבתם לכתוב על אלוהים שזה מכנה משותף די גדול.
הוא ביולוג מטיף מילטנטי נגד תכנון תבוני ובעד אתאיזם, והיא סופרת דתייה בעלת שני תארים בתנ״ך (יחד עם חינוך ויהדות).
עולם הדת ואלוהים מהווים חלק גדול מחייהםֿ, רק משני קצוות מנוגדים.

למה ההשוואה הזאת נחוצה? כי שניהם בעצם אומרים על אלוהים את אותו הדבר.
למי שלא מכיר יש סרטון יוטיוב קצר בו דוקינס מתאר את אלוהים:
https://www.youtube.com/watch?v=p4-uLI-Knx4

יוכי ברנדס מאנישה את אלוהים ומתארת אותו בספרה בעצם כמעט באותם מילים שדוקינס מתאר את אלוהים כילד קטנוני, תלותי,שונא נשים, רעב לקורבנות אדם, נרגז, קנאי וכל זאת עוד לפני מלחמות עם ישראל הגדולות ושאר הטבחים הגדולים בהיסטוריית התנ״ך, 4 מתוך 7 הסיפורים מגיעים מספר בראשית - אדם וחווה, נח, קין והבל, אברהם אבינו, משה רבנו ושני הנביאים אליהו ויונה.

הספר עוסק בהתבגרותוֿֿ או התפתחותו של אלוהים ואיך הוא לומד להתנהל מול בני האדם שהוא בעצמו ברא - כל סיפור מהווה מהפך שעבר על אלוהים.
איך הוא הופך מפסקן קטנוני (ילד) לאלוהים שעובר תהליך התפכחות (שלב הבגרות) ועד לשלב שבו הוא מבין שאי אפשר להעניש על כל חטא וחזרה בתשובה ומחילה היא אפשרית (אבהות).

הסופרת מעוניינת לשבור מוסכמות, לבאר תפיסות שגויות ובעיקר להדגיש שמה שיפה בתנ״ך זה שהוא ממש לא מושלם.
ריצ'רד דוקינס כותב נגד אלוהים לעומת יוכי ברנדס שכותבת בעדו שנקבל אותו כמו שהוא, מתוך הבנה שהוא מקבל אותנו כמו שאנחנו.

ספר מעניין ומעשיר שכתוב באופן ישיר ובגובה העיניים.

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על כשאלוהים היה צעיר