מה אתם יודעים, גילית חומסקי, מהסופרות הישראליות האהובות עלי, הודתה קבל עם ועדה על אהבתה לספרים של ליאן מוריארטי ומאותו הרגע אני מסתובבת בעולם טיפה יותר זקופה ובטוחה בעצמי: הנה, קיבלתי חותמת איכות לגילטי פלז'ר האהוב עלי. לתחושה שהספרים של ליאן מוריארטי הם קצת יותר מאשר עוד "צ'יק ליט", יש בהם עוד רובד, עוד עומק.
כאן כמובן מגיע הקישור לביקורת של גילית חומסקי:
https://www.makorrishon.co.il/culture/378201/
ומה בעצם יש להגיד אחרי הביקורת היפה שלה?
אולי רק עניין אחד קטן: חלק ממה שאני אוהבת אצל ליאן מוריארטי הוא הקול השמרני שלה. האופן שבו היא לא ממהרת להצעיד את הגיבורים שלה אל השקיעה עם הגירסה החדשה והאטרקטיבית של האהבה, אחרי שהקודמת התיישנה והתבלתה. זאת אומרת, שתי הגירסאות הן הוליוודיות אם מציגים אותן באופן הנכון, כן? גם האופציה של לעזוב את בן הזוג שלא מעריך אותך כיאות ולהתחיל מחדש עם האהבה החדשה וגם האופציה שבן הזוג יתחרט חרטה מרה, יחזור בו מדרכו הרעה ויצהיר (בפני קהל, כמובן, בהוליווד אהבה ללא קהל אינה אהבה) שהגיבורה היא אהבתו האחת והיחידה ובני הזוג ישובו ויתאחדו. מוריארטי לא פעם בוחרת באופציה השניה, אבל מנערת ממנה קצת את הקיטש (קצת, כי זו בכל זאת ספרות קלילה), מעבירה אותה לפסי היומיום, לעבודה הקשה, לויתור, לפשרה שיש באופציה הזאת, בבחירה לוותר על החלום ההוליוודי על האהבה החדשה יותר והטובה יותר, על הריגוש הבא.
"סיפור האהבה של המהפנטת" מספר על מהפנטת ההולכת ומתאהבת בגבר שיש לו סטוקרית. סיפורה של הסטוקרית מובא במקביל ומתואר באופן שיוצר אצל הקורא תחושות אמביוולנטיות. לצד הדחיה המתבקשת מהמעשים שלא יעשו, הולכת ונוצרת אמפתיה כלפיה וכלפי הקושי שהיא חווה. אמפתיה שבתורה יוצרת אי נוחות, כי מה פתאום לחוש אמפתיה כלפי הסטוקרית ולא כלפי הקרבן, ולמה האפליה הזאת - לגבר שהיה פועל כמוה בחיים לא היינו סולחים ככה. ומבין השורות מבצבצת אולי ביקורת שמרנית עדינה על אורח החיים המערבי, על המחיר של זוגיות ארוכת טווח ונטולת מחוייבות, שלכאורה מהווה את החופש המוחלט.
ססקיה, הסטוקרית, מבלה שנים יפות עם פטריק ובנו, מוותרת על הקריירה שלה כדי לגדל את הילד שהיא הולכת ומרגישה כמו אם בשבילו, חולמת על ילד נוסף, שלה ושל פטריק, וכל זה כדי למצוא את עצמה ביום אחד נחתכת מכל זה באבחה אחת. היא לא אם, היא לא רעיה, היא בת זוג נטולת זכויות שכמו שאמרה איריס לתומר ב"חזרות" - ביזבזה את כל שנות הפוריות שלה על גבר שחתך אותה מחייו ברגע אחד והותיר אותה מרוסקת.
הכאב עולה על גדותיו ומציף אותה ומכאן האמפתיה שהקורא, בעל כורחו, מוצא את עצמו מרגיש כלפי ססקיה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
