ביקורת ספרותית על טובי לולנס מאת טימותה דה-פומבל
ספר מעולה

---

הספר הזה הוא אחד הספרים האהובים עליי. הוא והחלק השני שלו מככבים בחמישייה הפותחת.
הספר הזה כל כך מתוק וטהור ותמים שהוא ממש מעורר בי אושר.
אני זוכרת את הפעם הראשונה שקראתי אותו לפני שנתיים וחצי בערך. קראתי אותו בשבת והייתי לגמרי מסוחררת והייתי פשוט חייבת לקרוא את הספר הבא. לכן למחרת ישר אחרי הבצפר הלכתי לספרייה לקחת אותו. סיימתי תוך פחות מיום. כמה דקות אחרי שסיימתי אותו הייתה הפסקת חשמל ובגלל הספר היה לי כזה מצברוח טוב ואף אחד לא הבין למה אני מרקדת ומפזזת באמצע הפסקת חשמל.
לפני שקראתי אותו ראיתי אותו כמה פעמים בספרייה, אבל תמיד אמרתי לעצמי שהוא בטח טיפשי וילדותי ומשעמם. אני ממש שמחה שבסופו של דבר לקחתי אותו.
היה עוד ספר אחד שגרם לי התרגשות ואושר כאלה ורצון לרקוד וזה הספר החמישי של פרסי ג'קסון גרם לי להתפתל מרוב הנאה. להתפתל ממש. לא באופן מטאפורי.
הנקודה היחידה המעט צורמת בספר היא שאם יש מישהו שהוא גם מכוער וגם טיפש, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא רשע. זה אחד מעקרונות הבסיס של הסיפור.
ואם אתם מתעניינים בעלילה אז אני אגיד בקצרה שמסופר על עולם של אנשים פיצפוניים שחיים על עץ. פרופסור לולנס מגלה תגלית מגניבה אבל לא מוכן להפיץ אותה מחשש שהעץ יינזק. האנשים הרעים מגלים את המשפחה שלו לענפים התחתונים והמאוסים של העץ ואז קורים כל מיני דברים, האנשים הרעים מתחילים להרוס את העץ וקורים עוד דברים, ובסוף (בסוף הספר השני) -- ספויילר-- הטובים מנצחים.
יש קצת חוסר עקביות וחורים בנוגע למציאות הזאת. למשל, האנשים האלו משתמשים בחול. הייתי מניחה שעבור אנשים בגובה מילימטר וחצי גרגירי חול אמורים להיות בגודל של אבנים, נכון? לפחות בגודל של חצץ. או למשל שמופיעים כל מיני דימויים שלקוחים מעולם שהם לא אמורים להכיר. אבל בגדול הדברים האלה לחלוטין לא פוגעים בחווית הקריאה.
וגם כמובן חייבים להתייחס לציורים. כל כך פשוטים ועם זאת מצליחים להעביר את האווירה והנופים של העץ. הם תרמו תרומה משמעותית להתאהבות שלי בספר.
זה הכל.

» ביקורות נוספות של ג'ן
» ביקורות נוספות על טובי לולנס