ביקורת ספרותית על טובי לולנס מאת טימותה דה-פומבל

---

בצד החיובי: ספר מותח, סוחף, כתוב היטב (עם הסתייגות שתגיע עוד מעט).
בצד השלילי: המון telling במקום showing: הסופר מרבה לספר לנו שדמות מסויימת היא טיפשה או אמיצה במקום לתת לנו להבין לבד. חבל שהסופר לא נותן יותר קרדיט לנוער, קהל היעד של הספר, שיכול להבין לבד.
הוא היה קצת דידקטי מדי לטעמי, שזה בסך הכל בסדר, אני מניחה. למה לא לקדם ערכים שאתה מאמין בהם בספר סוחף וטוב בפני עצמו. אבל המסרים עצמם קצת נדושים ויוצרים תפניות צפויות וקלישאתיות. למשל, לא תאמינו, בסוף מתברר שהחברה של הגיבור היא מהעם היריב שהוא חונך לראות בהם מפלצות!! טוויסט מפתיע שכזה.

אז בגדול יש טובים ויש רעים, הטובים הם חכמים ויפים ואמיצים ודוגלים בשמירה על הטבע והאקולוגיה, הרעים הם טיפשים ומכוערים, הורסים את הטבע שסביבם ושונאים אמנות כי היא לא מועילה.
אפשר להתעכב שניה על זה? היו פעם רעים בעולם, קראו להם נאצים, אולי שמעתם עליהם, אולי אפילו הנוער שקורא את הספר שמע עליהם, והם לא בדיוק התנגדו לאמנות. נכון, הם היו נגד סוגים מסויימים של אמנות, אבל לא בגלל שאמנות לא מועילה אלא כמעט להפך: הם האמינו בכוח של אמנות וחששו מפניו. חוץ מזה, הם דווקא אהבו סוגים אחרים של אמנות ואפילו ניסו לגייס את האמנות לטובתם.

הניסיון לצייר את ה"רעים" כשונאי אמנות ואת האמנות (כתיבה, ריקוד, ציור) כשייכת ל"טובים" הוא ניסיון ליצור דיכוטומיה: לנכס לעצמנו (אנחנו הטובים, כמובן) את האמנות. להניח שהאמנות היא ביטוי רוחני של"רעים" - כל אלה שאנחנו נגדם - אין שיג ושיח איתו, כי אותם מעניינים רק כוח והשפעה.
טוב, אז יודעים מה? זה לא עובד במציאות, ואין טעם לגדל ילדים להאמין שכל מה שטוב שייך לנו וכל ה"רעים", כלומר כל מי שלא מסכים איתנו, הם בורים ומטומטמים.
מילא שזה חוטא לאמת, זה לא יעיל בטווח הארוך.
בדיוק כמו טובי לולנס שמפגש עם בת לעם השנוא גילה לו ששיקרו לו כל חייו, גם הילדים שלכם עלולים לגלות ששיקרו להם ושהעולם בעצם קצת מורכב יותר מהחלוקה הבינארית והדיכוטומית שספרים מהסוג הזה מנסים לייצר.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על טובי לולנס