ביקורת ספרותית על מקום אחר מאת מ. קינן
ספר בסדר

---

קרה לכם פעם שלמרות אהבתכם הרבה והמוחלטת למדינה שלנו התחשק לכם להחריב אותה? ואז להקים אותה מחדש בצלמכם ודמותכם?
קרה לכם שישבתם בשיעור אזרחות והתחשק לכם לקום ולצרוח מרוב עצבים באמצע ההרצאה של המורה כי אתם לא מבינים איך אפשר לספר דברים מכעיסים כל כך בכזה רוגע?
בטוח קרה לכם שהתחשק לכם להחטיף לאלו שנמצאים בצד השני של המפה האזרחית וללמד אותם איך בנאדם נורמלי אמור להתנהג.
או שקרעתם את העיתון שלכם לפיסות קטנטנות בחמת זעם? (לי זה לא קרה. אני לא קוראת עיתונים. אני גם לא "זועמת". חוץ מזה, זה הרבה עבודה לנקות אח"כ)

זה בטוח קרה. ואם לא אז אתם כנראה לא ישראלים.
אבל כל זה לא סותר את האהבה שלכם לארץ ומדינה, ואת השמחה שלכם ביום העצמאות, ואת ההערכה והתודה שלכם לחיילים. זה לא אומר שאתם עומדים לעבור לחו"ל בהקדם האפשרי, (למרות שלפעמים עולה בכם מחשבה כזאת מרוב רצון להיפטר מהבלאגן פה).

אז העובדה שהספר הזה כמעט שכנע אותי שלעבור לאי בודד ולהקים שם שבט ואח"כ מדינה יהודית חדשה זה רעיון מצויין (כשאני אומרת מדינה יהודית אני מתכוונת יהודית כמו שהסבים שלנו דימיינו מדינה יהודית. כל החבילה.), לא אומר שאני באמת מתכוונת לעשות את זה.
…
…
לא בקרוב, לפחות.
אולי אחרי שאני אגמור את השירות לאומי.

חחח סתם, אף פעם לא!

אחרי שהבהרתי את הנקודה הזאת, אפשר להתחיל.
________________________________________

-סליחה מראש על הספויילרים. אני מגלה פה את כל העלילה. מי שלא מעוניין, עכשיו זה הזמן לעזוב-

עלילת הספר עוסקת בקבוצת יהודים שבורחת מהשלטון הנאצי ממש בתחילת עלייתם לשלטון. הקבוצה למעשה מורכבת משתי קבוצות: האורתודוכסים והחלוצים בפוטנציה.
כל החבורה עולה על ספינה שאמורה לקחת אותם ליעדם, אבל למרבה הצער זה לא קורה וכולם נזרקים על אי בודד.
איכשהו הם מצליחים להתארגן על אוכל וזה, ואז מבינים שהם לא יכולים לחיות יחד בלי חילוקי דעות ולכן מקימים שני מחנות: המחנה הדתי והמחנה החילוני.
כולם חיים באושר ושמחה או שלא, יש קצת עריקות לשני הצדדים, המחנה הדתי משלים עם המציאות של לחיות באי במשך תקופה לא ידועה, ואילו המחנה החילוני נוקט בגישת "אם אין אני לי מי לי", כורה קצת זהב, בונה רפסודות ויותר לא שומעים מהם. (אולי הגיעו לארץ האבות ואולי נטרפו ע"י הקראקן. אין לדעת. הסופרת יצרה בעיה ולא ידעה איך להתמודד איתה, לכן פשוט נפטרה ממנה.).
בין לבין יש סיפורים מכמירי לב על חזרה בתשובה ועל עזיבת הדת, תנחשו מה אני משיבה בתור "טוב" ומה בתור "רע".
בשלב זה אנחנו עוברים עשרות שנים קדימה לסיפור על איזה בחור שנעדר. המטוס שלו התרסק ותנחשו לאן הוא הגיע? נכון מאוד.
באי הוא פוגש את הצאצאים של אותם ניצולים לפני 70 שנה. הם קצת הזויים מבחינתו והוא קצת בדיכאון כי הוא בטוח שהוא תקוע על האי לנצח. בסופו של דבר הוא מתחיל להתאקלם ולהפנים את המצב ואפילו מוצא שידוך, עד שהוא חושב לשלוח עפיפונים כדי שאולי ימצאו אותם ויאתרו אותו.
ההצלה מגיעה, תושבי האי בהלם כי הם אף פעם לא ראו מסוק, ועכשיו נשאלת השאלה:
מה עושים עם תושבי האי?
יש טענות לכאן ולכאן ואין הכרעה. את התשובה אתם צריכים להמציא בעצמכם.
אני החלטתי שלטובתם הדתית עדיף שישארו שם. ברור מאליו שאם יעלו לארץ האמונה שלהם ושמירת המצוות שלהם לא תישאר באותה רמה.
אבל אני לא שלמה עם ההחלטה. זתומרת, איך אפשר לוותר על ארץ ישראל, עם כל הקשיים, לטובת חיים בניכר?
מה חשוב יותר? ארץ ישראל או תורת ישראל?
אולי אני צריכה לסמוך עליהם שהאמונה והעקרונות שלהם יעמדו במבחן שיהיה להם בארץ.
או שאולי לא זה השיקול שלי בכלל. אולי אני פשוט רוצה להגן על התופעה הזאת, כמו שמגינים על שבט של ילידים ביער ולא חושפים אותו לטכנולוגיה.

שאלה קשה. מזל שהסיפור לא אמיתי.

בכל מקרה, זה ספר מעניין למדי. העלילה סבבה, הסוף מעורר מחשבה והכתיבה פשוט מעולה. זאת סופרת שאני פשוט מתה עליה.
הדמויות טובות ממש. הן כתובות בצורה אמינה, מעוררות הזדהות והן לגמרי לא מושלמות. כולן מתמודדות עם הקשיים והבעיות שלהן בהצלחה כזאת או אחרת, והקורא תמיד רוצה בטובתן.

"מה לעשות, זוהי ארצנו היחידה
עוד יהיה טוב, ואין זו אין זו אגדה
ועוד נזכה לראות זריחה של יום בהיר
ומשום כך אנחנו ממשיכים לשיר"

נ.ב. סליחה אם מישהו התכוון לקרוא את הספר והרסתי לו את כל העלילה.

» ביקורות נוספות של ג'ן
» ביקורות נוספות על מקום אחר