ביקורת ספרותית על בארץ עתיקה מאת אמיטאב גוש
ספר טוב

---

אף פעם לא הייתי במצרים כי לא עניין אותי, בזמן האחרון השתניתי, אחרי הספר הזה ושל נגיב מחפוז וסיפוריו על רחובות קהיר, הייתי בשמחה מבקרת שם, אלא שבודאי היו לוקחים אותי ישר לפירמידות ולאתרי התיירות השונים. החיים האמיתיים הם של תושבי הארץ.

ולסיפור עצמו:
גוש, בחור הודי אנטרופולוג, שכנראה התזה שלו בעבודת הדוקטורט היא על סוחר יהודי במאה ה 12 שמסמכים עליו נמצאו בגניזת קהיר, ונודד בעקבותיו, מספר על הכפרים במצרים, על בתים עשויים מבוץ וטין, על הלבוש הכפרי שהוא גלביה וצעיף על הראש, שונה לגמרי מהעיר הגדולה. לרוב המשפחות יש שטח שמגדלים בו דורה וכאלה, כמה בעלי חיים - עיזים, ג'מוסים, פרה או שניים ולפעמים חמור. בכל הכפר אין טלפון, אם רוצים להתקשר אז צריך לנסוע לעיר הקרובה. כל זה בתחילת שנות השמונים במאה העשרים, בסוף שנות ה 80 כשהוא חוזר שוב לכפרים הוא מגלה שכבר יש התפתחות, הגיעו טלויזיות וצלחות לקליטת ערוצים ואולי גם טלפון במרכז הכפר.

התאורים שלו נעימים, הוא מתרכז בדמויות שונות שמקכלות אותו באהדה אך לא מסתדר להם שיש שריפת מתים בהודו, והם בטוחים שסוגדים שם לפרות ושום דבר לא ישנה את דעתם שהעפרית (שד) שולט בהודים. ובכלל מה עם אללה, מה זה שההודים לא מאמינים באללה, אפילו הכופרים מאמינים בו.

אז יש לנו כאן סיפור שמכיל שני סיפורים: הסיפור של אמיטאב גוש במצרים והסיפור של הסוחר היהודי במאה ה 12, בן יאג'ו, ושיטוטיו בין עדן וצפון אפריקה והקורות אותו, ספר נחמד ולעיתים משעשע

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על בארץ עתיקה