ביקורת ספרותית על אדמה אמריקאית מאת ג'נין קאמינס
ספר מעולה

---

"קשה לי להאמין שמי שיקרא את שבעת העמודים הראשונים לא ירצה לסיים את הרומן"
(סטיבן קינג, על הספר 'אדמה אמריקאית')



אז זהו, שגם אני, כמו סטיבן קינג ידידינו, קראתי את שבעת העמודים הראשונים של הספר.
ולהגיד לכם את האמת? כלל וכלל לא רציתי לסיים את הרומן.
יתרה מזאת - רציתי רק שימשיך וימשיך, עוד ועוד, המסע הזה. מי צריך בכלל להתקדם לספר הבא? רק תנו לי עוד ועוד מזה. מצידי, שיקח להם 40 שנה להגיע לאדמה האמריקאית, כמו שלקח לבני ישראל להגיע לארץ המובטחת...

הספר הזה החזיר אותי כמה שנים אחורה, לילדות, לתקופה בה קראתי ספרי הרפתקאות מתח וריגול.
לספר הזה ולספרים שקראתי בילדות יש קונספט זהה: יש קבוצה של אנשים שיוצאים למסע, וקבוצה נוספת של אנשים דולקת אחריהם במטרה לתפוס אותם.
בספרים מהסוג הזה, תחושת הסכנה תמיד מרחפת באוויר, ואצל הקוראים תמיד יש תחושה של עירנות מתמדת ומתח אינסופי ממש כמו שחוות הדמויות עצמן. כל אחד ואחת שהם פוגשים בדרך, יכול להיות חבר אבל לצד זאת גם להיות אויב. כל רגע יכול לקרות משהו מפתיע, מבהיל ובלתי צפוי.
רק שכאן זה לא ספר בדיוני - זה העולם האמיתי. ברוכים הבאים למערב הפרוע.

אמא וילד. זה כל מה שצריך כדי לרגש.
עכשיו תוסיפו לזה אמא מסורה (לידיה) וילד חכם ונבון מאין כמותו וגם חמוד נורא (לוקה)
תוסיפו לזה גם מוות נוראי של שאר בני משפחתם, שנרצחו בידי קרטל סמים, מה שמותיר את האם ובנה לבדם במרחב הפרוע הזה, העמוס בקרטלים מסוגים שונים אך כולם כולל כולם זורעים הרס וחורבן במכסיקו כולה וגם באקפולקו, עיר הנופש בה נמצא מרכז חייהם של בני המשפחה.
קרטל הסמים שאחראי על רציחתם של בני המשפחה, לא מעוניין להשאיר את האם ובנה שניצלו, חופשיים. ויש סיבה מיוחדת לכך - סיבה שמסתירה מאחוריה חומר לטלנובלה שלמה.
לידיה ולוקה בוחרים בלית ברירה לצאת למסע, חלקו גם רגלי, לאל נורטה, לאדמה האמריקאית הלוא היא ארצות הברית של אמריקה, שם בעיר דנוור מתגורר קרוב משפחה כלשהו שלהם שיכול לעזור להם לבנות חיים חדשים במדינה הזרה.
אבל המסע קשה, והם בסך הכל אמא וילד קטן מפוחדים, שרק רוצים לפתוח דף חדש בחייהם אך העבר רודף אותם מבית ללא הפסקה... האם יצליחו במשימתם? האם יצליחו להגיע בחיים ובהצלחה לאדמה האמריקאית?

כשקוראים בספר הנ"ל, מרגישים כאילו צופים בנשיונל גיאוגרפיק. אבל לא בחיות, אלא במהגרים. תיאורי הווי החיים של המהגרים בספר, הוא תיאור חי ומעמיק ממש כמו צילומי החיות ותיעוד אורח חייהם בנשיונל גיאוגרפיק. יש כאן עיסוק בפשיעה ובקרטלים מעוררי האימה (זוהי אחת הסיבות העיקריות להגירה, אם כי יש עוד כמה סיבות אבל שוליות יותר), במסע הקשה והמפרך שנאלצים המהגרים לעבור בדרך, בבירוקרטיה שנוחתת על המהגרים מכל הכיוונים ומקשה עליהם בהגירתם ובתקוותם לעתיד טוב יותר וחשוב מהכל גם כמה שיותר מהיר ונוח, ועוד.
בקיצור - נשיונל מהגר-אוגרפיק...

בספר הזה יש כל מה שהופך ספר לספר מושלם: דמויות מעוררות רגש והזדהות עם עומק וחיות, כתיבה פיוטית וזורמת שמתגלגלת היטב על הלשון המשובצת במשפטים בספרדים אשר יוצרים אווירה, סיפור מותח ומרתק מאין כמותו הכתוב ביד אמן, וגם נושא אקטואלי וחשוב לימינו הלוא הוא ההגירה.
בקיצור, רוצו לקרוא. לא סתם כולם דירגו אותו 5 כוכבים עד עכשיו כאן באתר. אני מאמין שחמשת הכוכבים שאתן לו, יטרפו את כל הקלפים ויגרמו לכם להשתכנע סופית לקרוא - כי אם זשל"ב התלהב, גם אתם תתלהבו!

***מוקדש לסקאוט שהביאה לי את הספר.
אפילו אם הייתי גר בארצות הברית ואת היית גרה במכסיקו מוכת הקרטלים והפשיעה, והייתי מתוודע על קיומך, הייתי מוכן להגר עד אלייך כדי לחיות יחד איתך, גם אם זה אומר שאני עלול לסכן את חיי...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על אדמה אמריקאית