ביקורת ספרותית על אדמה אמריקאית מאת ג'נין קאמינס
ספר מעולה

---

הגעתי לאקפולקו בסתיו של 1997. נחתתי מארצות הברית ופגשתי ידידה שהגיע לטייל איתי במקסיקו ל3 שבועות. אקפולוקו נראתה לי עיר תיירים על חוף ים שיהיה כיף להתחיל בה. טיילנו על חוף הים בערב והתיישבנו על החול. הרגשנו בטוחים כמו בתל אביב. שתי צלליות עטו עלינו מאחור. זו שלי הפכה להיות בחור מחזיק מאצטה שמילמל לי משהו בספרדית וקיבע אותי לחול עם יד על הכתף. נתתי לו 150 דולר שהיו לי בארנק אבל על המצלמה שהייתה כרוכה על צווארי מלאה בזכרונות לא הייתי מוכן לוותר. מסוג ההחלטות שעושים בגיל 25.
אחרי שתם המיקוח ביננו התפננו להביט בחברתי נאבק בגבר השני, היא הכינה ארנק מטבעות במיוחד לאירועים כאלו ולא הייתה מוכנה לתת לו שום דבר אחר. במשך חמש דקות שהרגישו כמו נצח בהינו אני והבחור עם המצאטה המונפת מעל לראשי בריקוד הדחיפות, משיכות שלהם עד שנמסר הארנק הנכון, אז הם ברחו בריצה. חזרנו לאורות העיר ומצאנו שוטר ששלח אותו לתחנת המשטרה – הוא הצביע לכיוון סמטה אפלה ולנו היה מספיק מזה וויתרנו. הטיול היה נפלא, אבל זכרון המאצטה ריחף תמיד וכשהתלבטתי אם להמשיך לגוואטמלה ושמעתי על שודים אלימים שם החלטתי לקפל זנב ולחזור לארצות הברית. שנים אחר כך כשפגעה בעיר סופה אדירה יחסתי את זה למטח הקללות שהטחתי בה לאחר אותו ערב מקולל.

אדמה אמריקאית מתחיל באקפולקו מוכת הקארטלים. לוקה בן השמונה נכנס לשירותים ומטר כדורים שורק לידו. הוא קופא עד שאימו מגיעה ומושכת אותו למחבוא. ככה הספר נפתח והוא לא מרפה עד סופו. לא ידעתי הרבה על הספר, מלבד שקיבל תשבוחות. חשבתי שהאלימות בפתיחתו היא רנדומלית ושאר הספר הוא סוג של התמודדות איתה, אם הייתי יודע שהיא מכוונת ושרוב הספר יחנוק אותי ממתח אולי לא הייתי בוחר בו לתקופה סוערת זו.
הספר מותח ברובו, מתפתח בצורה הגיונית והרגיש לי אמין ביותר. הביקורת היחידה שלי עליו היא שהוא לא נותן לקורא ממש להתחבר. חלק מזה הוא בזה שלמרות שהנרטיב הוא ברובו של לידיה , אימו של לוקה , הוא נודד גם ללוקה וגם לאנשים אחרים . זו לא בחירה רעה פשוט יוצר ריחוק ומשאיר את הקורא כצופה. זה לא מונע את תחושת המחנק.

הספר עורר תרעומת כשיצא בטענה שאמריקאית לא יכולה לכתוב דמות מקסיקנית. יש טענות לאי דיוקים וכו . הסופרת עונה לטענות באחרית דבר לספר. לא קראתי את הטענות ואני לא מקסיקני אז לא יכול להפריך אותן . לדעתי אם כל סופר יכתוב רק את המוכר לו ורק את מגדרו וצבע עורו אנחנו נחיה בעולם ספרותי דל מאוד. אם הסופרת הייתה כותבת על שוטר אמריקאי שתופס מהגרים ובינהם דמות של מקסיקנית לא הייתה קמה צעקהת אז האם ההגבלה היא רק לדמות הראשית?
טענה נוספת היא שהדבר גוזל לסופרים מקסיקנים את יכולת הפרסום של ספרים כאלו , כיוון שלסופרת אמריקאנית יש יותר גישה לפרסום. גם אם הדבר נכון, הדרך להלחם בו היא לפרסם יותר ספרות מקסיקאנית. לפני שנה קראתי ספר שמתעסק בצורה הרבה יותר אכזרית בבעיית הפליטים ובבעית הרציחות במקסיקו: 2666 של בולוניו סופר ממוצא ציליאני. אני חושב שכל ספר שמעלה על הנס את הטרגדיות שקורות בגבול הזה צריך להיות מפורסם.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על אדמה אמריקאית