ביקורת ספרותית על פרנקנשטיין מאת מרי שלי

---

ביקורת על הספר פרנקנשטיין מאת מרי שלי
את הספר הזה, לדעתי, צריך לאפשר ללמד לבגרות בתיכונים. יש בו, באמת ובתמים, כל מה שאפשר לרצות מספר.

אתחיל מהסוף: פרנקנשטיין זה הספר האהוב עליי.
ועכשיו באובייקטיביות: הוא פשוט ספר גאוני. המחשבה על כך שמרי שלי כתבה אותו בגיל כל כך צעיר - שמונה עשרה! - והוא יצא לאור כשהיא (רק) בת עשרים-ואחת: אני נדהמת ומתרגשת לשמוע את סיפור הבריאה של הספר הזה כל פעם מחדש.

האגדה מספרת שב"שנה ללא הקיץ", השנה בה התפרץ הר-הגעש טמבורה והטיל חורף וחושך ממושך על אדמת אירופה, הוזמנו מרי ובעלה פרסי שלי (כאשר היא, אני מזכירה, בת שמונה-עשרה וזאת אחרי שנישאה לפרסי המשורר בגיל שש-עשרה) לביתו של לא אחר מהלורד ביירון, המשורר האייקוני שכתב את דון ז'ואן (והיה משהו כמו דון ז'ואן בעצמו).
כלואים באחוזתו מפאת הגשמים, המוזמנים ובינהם הזוג שלי נרתמו לתחרות כתיבה: מי יכתוב את סיפור הרוחות, סיפור האימה, סיפור המפלצת הטוב ביותר?
בקיצור: הנערה כתבה את פרנקנשטיין, אחד מספרי האימה, ספרי הרומנטיקה (במובן הספרותי של המילה), ספרי המדע הבדיוני, והספרים בכלל- הטובים ביותר בכל הזמנים.

**לפני שאני ממשיכה בנאום הזה, שיהיה ארוך כפי שארצה ואינני מתנצלת כלל, אסכם בקצרה על מה הספר בשביל אלה שאינם מעוניינים בספוילרים או בביקורות ארוכות. אני איתכם!**
"פרנקנשטיין" של מרי שלי מגולל את סיפורו של דוקטור ויקטור פרנקנשטיין, מדען במקור מז'נבה אשר בשוויץ, שמספר את סיפור חייו לחוקר באלפים השוויצרים. הוא מספר על תגליותיו ומסעו ליצור חיים יש מאין- ועל ההשלכות שהגיעו עם דבקותו במחקר, כאשר העניינים מסתבכים ומקבלים -כמו בכל סיפור אימה- את התפנית הכי גרועה שניתן לדמיין.

**מעכשיו- ספוילרים**

מי המפלצת האמיתית בסיפור?
השאלה המרכזית!

כי למרות שהיצור חסר השם שויקטור בורא בתחילת הספר נקראת לרוב, על ידו- "המפלצת", אני ורבים אחרים שקראו את הספר הזה לא יכולתי שלא להרגיש חמלה ואמפתיה ענקית כלפי היצור חסר המזל (וחסר השם).
מה הופך אדם- או יצור- למפלצת? האם מפלצות הן מה שהן בגלל מעשיהן, או בגלל המראה שלהן? היצור היה "מפלצת" עוד לפני שעשה כל דבר רע. למעשה, ויקטור ראה אותו כך רק בגלל שהיה, איך לומר בעדינות? לא אסתטי.

האם דוקטור ויקטור פרנקנשטיין הוא המפלצת האמיתית של הספר? רבים טוענים שכן, ואני לא-לא מסכימה איתם. אבל אני גם לא מסכימה.
העניין הוא כזה: איך אדם -הורה, אגזים ואומר- נוטש את יצירתו בכזו אכזריות? מעבר לנטישה הראשונית, הוא ממשיך לנהוג בו באכזריות ומסרב לתת לו אפילו פיסה אחת של נחמה בעולמו הבודד. ואכן, על חלק מהדברים שהוא עשה אין מחילה לפי דעתי. והם מעשים די מפלצתיים.
ובאותה הנשימה, הדרך בה ויקטור נהג ביצירתו שלו היא אמנם לא הומנית לחלוטין, אבל לפי דעתי, אנושית ביותר. מה יותר אנושי מלפחד מהחיים עצמם? ברגע שהדוקטור מבין את מעשיו ורואה את היצור קם לתחייה, הוא בורח באימה לנוכח מה שיצר. ללא ספק דרך נוראית לקבל את הילד שלך לעולם, אבל אם אני- אם אתם- היינו במקומו: לא היינו עושים את אותו הדבר בדיוק? כל דמות אנושית בסיפור עשתה, למעשה, את אותו הדבר. המשפחה שבבקתה, תושבי הכפר, משפחתו של ויקטור: היצור כל כך הפחיד אותם, שהם תפסו את הרגליים וברחו.

מה גבולות המדע?
אחד האלמנטים האהובים עליי ביותר בספר הזה הוא המורליות של המדע. לפי דעתי, כדאי לכל אדם ואישה שמעוניינים.ות לעסוק במדע לקרוא את הספר הזה.
האם הייתה לויקטור הזכות לעשות את המחקר שעשה מלכתחילה? איפה הייתה האוניברסיטה בדיוק?...
כיום, אני חייבת להגיד, אין לי שמץ של מושג האם מחקר שכזה היה מאושר על ידי ועדת האתיקה. מצד אחד, אני רוצה להאמין שלא; כמות שמחקרים רבים נוספים בנושא הנדסה גנטית אינם מאושרים, וכמות שבישראל לא תוכלו להזמין ילד בלונדיני עם עיניים כחולות בעתיד הקרוב (כך לפחות נראה).
אבל העובדה שבכל זאת קיימת האפשרות, מוכיחה אחרת.
ככה עובד המדע האנושי. לא מדע במובן של האקסיומות שלפיהן היקום עובד; אלא הדרך בה בני האדם מבינים את העולם.
אנחנו מנסים ומותחים את גבולות האפשר והקיים כמה שאנחנו יכולים. לפעמים מצליח לנו, ואנחנו מרפאים מחלות ומפתחים חיסונים למגפות- דבר מופלא ומדהים שנמצא ביכולותינו האנושית לעשות. ולפעמים מצליח לנו פחות.
בכל מקרה, אנחנו חייבים לנסות. ואני ארחיק לכת ואטען כי גם אם זה לא בהכרח כדאי, אנחנו נעשה את זה בכל זאת, כי להיות אנושי זה לחטוא בסקרנות (מהסוג שהורגת חתולים).
פרנקנשטיין זה מעין פרק של מראה שחורה מהמאה השמונה-עשרה.
חשוב להבין שהקונטקסט במקרה הזה הוא גילוי החשמל, ותפקיד החשמל בפעילות הביולוגית בגוף. מדען בשם לואיג'י גלוואני גילה שאם מעבירים מתח חשמלי בגופות צפרדעים הן לפתע יזיזו יד או רגל, ואירופה רעשה: סוד החיים פוצח! בני האדם הם למעשה מכשיר חשמלי!
אז לא- לא לקח הרבה זמן להבין שפולסים חשמליים לא יפיחו חיים בגופה, אבל מרי שלי צדקה כשחשבה שזה רעיון מצוין לכתוב עליו בתחרות הכתיבה של הלורד ביירון.

המרדף אחרי ידע
אני אתמקד בשתי הדמויות המרכזיות במקרה הזה, ואיאלץ להשאיר את וולטר בחוץ הפעם.
אתחיל בויקטור: כפי שדובר מספיק בפסקה הקודמת, המרדף של ויקטור אחר ידע הוא בנושא תמצית החיים. הוא מאבד את שפיותו ובריאותו לגמרי במסע הזה, ועל הדרך מקבל תסביך אלוהים שלא נפתר עד שהוא בורא את היצור… ומתחרט על כל רגע דקה אחר כך.
ויקטור רוצה להיות מעל אלוהים -או, מעל הטבע, לחילופין- בכל מה שנוגע ליצירת חיים.
חבל שהוא לא חשב על הפתרון הפשוט יותר (אבל בואו לא נקדים את המאוחר).

המקרה המעניין יותר הוא של היצור. כי בעוד מסעו המדעי של ויקטור להבנת תמצית החיים נגמר בבריאתו של היצור, והוא עסוק במובן הפיזי של לחבר יחדיו גוף ולגרום לו ללכת ולדבר; היצור מחפש את הצד המופשט יותר של תמצית החיים.
הוא מלמד את עצמו לדבר ולקרוא, הוא מתבונן תקופה ארוכה במשפחה בבקתה כדי להבין כיצד בני אדם באים באינטראקציה אחד עם השני.
לבסוף, הוא גם מבין ומרגיש את הבדידות שאופפת את מציאותו וחולם - כמו רוב בני האדם- למצוא בת זוג.

לפי דעתי, יש כל כך הרבה חן באופן בו מרי שלי משקפת את שני המרדפים אחר האנושיות, כי בסופו של דבר, אף אחד מהם לא יכול להתקיים לבדו.

פרנקנשטיין כספר פמיניסטי
כן, קראתם.ן נכון!
מדובר בניתוח ספרותי שנתקלתי בו לא מזמן, והוא, למעשה, מה שגרם לי לרצות לכתוב את הנאום המעייף הזה.
אולי תשאלו- איך יכול להיות שספר עם כל כך מעט… טוב, נשים- יכול להיות ספר פמיניסטי?
תהיו מופתעים - אני הייתי מופתעת- אבל הוא כן. ועוד איך..!
יש הרבה נקודות לגעת בהן. אבל אתחיל מהברורה והקלה ביותר: למי שלא יודע.ת, אימה של מרי וולסטונקראפט שלי היא, טוב- מרי וולסטונקראפט, אחת מהסופרות וההוגות החשובות ביותר בהיסטוריה של הפמיניזם. אני מתארת לעצמי שזה טייטל רציני להיות הבת של… כשאת גדלה, אבל מרי שלי הלכה ועשתה לעצמה שם לא פחות מכובד משל אימה.
אז מעבר לסיפור הרקע- איך הרעיונות הפמיניסטים של אימה של שלי מתבטאים ביצירת המופת של ביתה?

צורה ראשונה: באותה התקופה, לנשים אין זכות הצבעה (כמובן); הן רכוש של הבעל או האב והן -שימו לב טוב לזה: לא יכולות להעיד בבית-משפט. ומה עושות ז'וסטין ואליזבת' במשפטה של ז'וסטין? בדיוק כך. ולא רק זה, הן עושות את זה בנאום מלא הגיון ולוגיקה:
" "אלוהים עדי שאני חפה מפשע," אמרה. "אך איני מאמינה שדברי יזכו אותי. חפותי נסמכת על הסבר פשוט וברור לעובדות שהועלו נגדי, ואני מקווה שהיושר שהוכחתי ישכנע את שופטי לפרש את הדברים לזכותי, אף שהנסיבות נראות חשודות כל כך." " (פרנקנשטיין, מרי שלי, יצא לאור ע"י הוצאת ידיעות אחרונות, בשנת 2005, מכיל 271 עמודים, תירגום: שרון פרמינגר מאנגלית)

צורה שנייה: כפי שציינתי מקודם, אחד הדברים שהיצור משתוקק לו הוא רעיה, שתפיג את בדידותו. אך לאחר מחשבה ועבודה, פתאום מתחילות מחשבותיו של הדוקטור להטרידו. ואני מצטטת (לא בסדר כרונולוגי):
"וגם אם יעזבו שניהם את אירופה ויתיישבו באחת המדבריות בעולם החדש, הרי אחת מתוצאותיהם הראשונות של היחסים שהשד עורג להם יהיו ילדים, וגזע של שדים עלול להתפשט על פני האדמה ולסכן את עצם קיומו של המין האנושי".
פה, למעשה, ויקטור מפחד מהאפשרות שהיצורה והיצור יביאו ילדים לעולם ויצרו "גזע שדים". יכולת להביא ילדים היא יכולת נשית - נכון לדעות הרווחות וליכולות מדע במאה השמונה עשרה- והיא מעוררת חלחלה בדוקטור.

"... עתה עמדתי ליצור ברייה נוספת, שלא היה לי מושג אילו תכונות יהיו לה. אולי תהיה מרושעת פי כמה מבן זוגה ותתענג על רצח ורשעות לשמם. הוא אמנם נשבע להתרחק מכל משכנותיו של האדם ולהתחבא במדבריות, איך היא לא הבטיחה זאת, ומכיוון שתהיה בוודאי יצור חושב ובעל הגיון, ייתכן שתסרב לקיים את ההסכם שנכתם לפני בריאתה. ייתכן שאף ישנאו זה את זה. הרי היצור החי מתעב את מראהו המעוות, ואולי יחוש תיעוב רב יותר כאשר יראה את התיעוב בדמות נקבית? ייתכן שגם היא תדחה אותו בסלידה כאשר תראה את יופיים של בני האדם. אולי היא תעזוב אותו והוא יוותר שם לבדו, זועם ונואש לאחר שבת-ימינו נטשה אותו."
זה החלק המעניין. ממה הדוקטור למעשה מפחד? כי מעבר לפחד המוצדק שהיצורה תהפוך רוצחת כמו היצור ויחד הם ישליטו טרור כפליים- פחד שאגדיר כמוצדק בסופו של יום- הוא גם מציין את האפשרות בה אותה יצורה תהיה "יצור חושב ובעל הגיון", וקיימת האפשרות שהיא "תדחה אותו בסלידה". שני הדברים למעשה מסמלים את העצמאות וחוסר התלות הנשית. ויקטור מפחד שהיצורה תהיה עצמאית ובעלת מוסר ורצונות משלה, אז הוא… הורג אותה?

צורה שלישית ואחרונה: זוכרים שאמרתי שיש פתרון יותר פשוט ליצור חיים יש מאין? המסקנה המתבקשת ביותר היא להביא ילדים לעולם, דבר שקורה משחר האנושות (והחיים על פני כדור הארץ).
כאשר ויקטור שואף ליצור חיים ללא "התפקיד הנשי", איך זה עובד לו?
הוא רוצה להיות האימא- מי שמסוגל לברוא את החיים- אך לא מעוניין בחלק הקשה של להיות אמא. הוא לא מעוניין להביע את רגשות האהבה והחמלה -רגשות "נשיים" אומר בעירבון מוגבל- כלפי בריאתו, וגורם לבנו להיות רוצח חסר רחמים. הוא מנסה להקטין את תפקיד האישה עד כדי הוצאתה מהמשוואה כלל.

אני סקרנית לשמוע מאלה שקראו את הספר, האם מצאו עוד אלמנטים פמיניסטיים בספר הזה. (:

סיכום קצר ואני מבטיחה שסיימתי
אני נדהמת כל פעם מחדש מכמה אני מוצאת בספר הזה, וכמה הוא רלוונטי לכל כך הרבה אספקטים בחיי.
מעבר לגאונות הספרותית שלו, יש לו משמעות רגשית מאוד גדולה בשבילי, ויש לו הרבה מה לומר על חמלה ואמפתיה. הן אמנם לא האלמנט היחיד שהופך אותנו לאנושיים; אבל בהחלט לאנושיים יותר.
לכל מי שקרא את הנאום הארוך והמייגע הזה לכל אורכו- שאפו על הסבלנות, אני מעריכה את זה מאוד.
ולכל מי שלא קרא את הספר- אני ממליצה בחום, ומקווה עדיין להיות חלק ממערכת החינוך אם וכאשר יחליטו שהוא מתאים להיכנס לרשימת הספרים המאושרים.
אולי יתמזל מזלי ומישהו הקורא את הביקורת הזו כעת אחראי לדברים הללו?...

נ.ב- אני אמורה לדרג את הספר בסולם כוכבים. אני מניחה שמיותר לציין שאני נותנת לספר חמישה מהם, אבל כמספר הכוכבים בשמיים לו הייתי יכולה... (;

» ביקורות נוספות של קוראת וכותבת
» ביקורות נוספות על פרנקנשטיין