ביקורת ספרותית על פרנקנשטיין מאת מרי שלי
ספר מעולה

---

רומן גותי, מורבידי ביותר, כשצינת המוות אופפת אותו.
לא משהו שאפשר להמליץ לכל אחד, רק לאלה שאוהבים את הקלאסיקות, וכאלה שלא מפחדים לקרוא ספרים על מוות.
ובכל זאת המוות כנראה מסמל משהו.

חייה של מרי שלי היו רדופי זוועות. משם בא הרעיון לכתוב ספר, פרנקנשטיין המפלץ, הוא כנראה סמל לכל הרעות שרדפו אותה בחייה, המוות פשוט מסמל את הקץ, אבל לא של הרע בחייה, אלה קץ של כל דבר טוב ותם. ומשם, מתוך הקשה, הרע, העצוב - צומחים סיפורים כאלה, מהפנטים, מסחררים, כמעט בלתי נתפסים, רק מוח של גאון יכול לרקוח מתכון כזה. גאון חולני יש להוסיף. אבל באמת שאי אפשר להאשים את מרי שלי, עם חיים כמו שלה, זה היה מתבקש.

הגאונות שלה, לא רק מתבטאת ברעיון, שגדולי המדענים חושבים שהוא בלתי אפשרי - להפיח חיים בדבר/יצור מת, אלה גם בדרך הסיפור המיוחדת שלה.

היא מתבלת את הסיפור עם תבנית מתוחכמת ביותר, וכך זה עובד :
בהתחלה ישנה תכתובת מכתבים, בין ימאי לאחותו, בו הוא מספר לה על תלאותיו. לאחר שאנו קוראים את סיפורו, הוא ניתקל בויקטור פרנקנשטיין על סיפונו, שמתחיל לספר את סיפור הזוועות שלו, לאחר מכן, ויקטור מספר על פרנקנשטיין המפלץ, שמספר על חייו !!! ולקרוא את זה פשוט תענוג גדול, סוג של אתגר, לרגע אבדו לי עקבותיהם של המספרים, אך שבתי על עקבותיהם, והכל בא על מקומו בשלום.

אהבתי את הסיפור, את העלילה, את הכל הכל הכל בספר הזה.
באחת הפיסקאות, פרנקנשטיין המפלץ מוצא עותק של ספר, שאני אישית מאוד אוהבת (ייסורי וורתר הצעיר) וזה מה שהוא חושב עליו :"ורתר עצמו נראה לי יצור נעלה מכפי שראיתי או דמיינתי אי-פעם.אופיו היה חף מכל יומרה, אך מרשים ביותר. הדיונים במוות ובהתאבדות מילאו אותי פליאה" טוב לפחות אני יודעת שלפרנקנשטיין המפלץ ואנוכי יש את אותו הטעם בספרים :-)

העלילה היא כזאת, ד"ר ויקטור פרנקנשטיין, בעל צמא גדול לידע מדעי בעיקר, וסקרנות אינסופית, מחליט יום אחד ליצור יצור, מפיסות אדם, הצלחה שלו עלתה לו לראש וסיחררה אותו, שכן, הוא היה אחד התלמידים המצטיינים בתחומו, לכן חשב לעצמו, הוא ימשיך לחקור ולמה בעצם לא לפרוץ גבולות ? וזה מה שהוא עשה, אך הוא פרץ גבול אסור, לשער הגהינום בכבודו ובעצמו, שהמיט רק אסונות עליו.
הגולם קם על יוצרו, פרנקנשטיין המפלץ, מגושם, מכוער, יצור גדול מימדים ומפחיד מראה, מסתובב לו לבד, עם הרגשת בדידות נוראית, שכן גם יוצרו מתנכר לו !

וכך, מתחילה מסכת עינויים שגוזר היצור על הד"ר, מפני שהד"ר מסרב ליצור למפלץ בת זוג, שכן, מפחד הוא שהארץ לא תתמלא בשדים שכמותם.

פרנקנשטיין המפלץ, הורג את כל בני משפחות וחבריו של הד"ר, שנותר נואש ומתוסכל, ובסופו של דבר מת, ואחרי מותו של הד"ר, פרנקנשטיין המפלץ מחליט לשים קץ לחייו שלו, שכן, הוא לא ראוי להם.

הירהרתי קצת וחשבתי, באמת כמה רחוק הצמא שלנו לגדול, ולהצליח בעולם, כמה רחוק הוא יכול להגיע, האם זה יהיה שווה את זה, ועל חשבון מי תבוא ההצלחה...

יש הרבה סוגיות מעניינות ומרתקות בספר, הנושא המרכזי הוא מוות, אך יש המון תתי נושאים, ואת הספר צריך לקרוא מספר פעמים, קלאסיקה ישנה וטובה. מומלץ לאמיצי לב !

» ביקורות נוספות של אינשם
» ביקורות נוספות על פרנקנשטיין