ביקורת ספרותית על צבוטותי מאת לימור נחמיאס
ספר טוב

---

יש פה תופעה מעניינת: כשהספר הזה יצא, קראו אותו בעיניים מסויימות, אבל עכשיו לאור תהפוכות ושינויים חברתיים, חובה לקרוא אותו עוד פעם בעיניים אחרות.
זה לא סתם עוד סיפור בלשי של "מי עשה את זה". וזה גם לא עוד ניסיון לגייר את הקונספט האמריקאי של "הבלש סמית' שותה וויסקי ומתהלך בקדרות ברחובות האכזריים של לוס אנג'לס" ל-"רב פקד חתוכה שותה עראק ומתהלך בקדרות ברחובות האכזריים של בת-ים". זו כתיבה נשית. זו בלשית מסוג חדש, חרמנית עם פה מלוכלך ואקדח, שלא יודעת לנהוג ומרמה בעבודת המאסטר שלה, והמלחמה שהיא מנהלת לא מסתכמת במלחמה בפשע או בשחיתות אלא היא - איך לא? - צריכה לתפוס את מקומה במלחמה של נשים נגד גברים. והיא עושה מה שבלשיות לא עשו מעולם: היא יורה בגברים. האויבים שלה הם לא בהכרח פושעים כי הם עברו על חוקי המדינה; הם פושעים כי הם עברו על חוקי ההתנהגות לנשים.

» ביקורות נוספות של אביב
» ביקורות נוספות על צבוטותי