ספר מותח, קליל, קולח ומתובל בהומור עסיסי.
אני אישית מאוד אוהבת את הסיגנון כתיבה של הסופרת.
קראתי בו עד השעות הקטנות של הלילה, קשה להניח אותו מהיד.
ואם משווים אותו לאוכל אז הוא כמו חטיף אנרגיה.
להלן קטע מהספר, שמתאר את גיבורת הספר, באחת ממתקפות ההורמונים שלה : "הוא נכנס בצעד רגוע, נשענן באכזריות על המשקוף ואמר שקוראים לו מיקי. הבטתי על האף שלו והסמקתי. כבר ראיתי בחיים שלי לא מעט אפים פורנוגרפיים, ותמיד הם הצליחו לעשות לי מצב רוח טוב אבל אצל מיקי זה היה ליגה אחרת; זה לא היה אף שאפשר להסתכל עליו ואחרי זה להוריד כביסה או משהו. לא ולא. האף הזה היה הצעה מגונה."
הסופרת היא בדרנית לא קטנה, יש הרבה בדיחות בסיגנון הזה בספר.
בקיצור, ספר בלשי מהנה, מותח ומצחיק, רק חבל שהוא כל כך קצר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
