ביקורת ספרותית על יד אחות מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר לא משהו

---

"החיים והמתים כרוכים אלה באלה ואנו חייבים לכתוב, כי המילים חוצבות את הנצח גם אחרי שאנו הולכים."

נאווה מקמל עתיר זהו שם שחקוק אצלי חזק בזיכרון. אני זוכרת שבבית הספר היסודי ביקשו מאתנו לקרוא רבים מספריה. זה התחיל כמטלה לבית הספר ולאט לאט מצאתי עצמי קוראת בזמני הפנוי, ספר אחר ספר. למעשה אני חושבת שהיא הייתה הסופרת הראשונה שהכרתי. מאוד אהבתי את כתיבתה ותודה גדולה מגיעה לבית הספר שלי שלא חדל מלדחוף לנו את ספריה בכל הזדמנות. אם אני לא טועה, היא גם הגיעה למפגש עם התלמידים על מנת לספר על עצמה ולענות על שאלות.

האם כיום, חמש עשרה שנים אחרי, נאווה מקמל עתיר תענה עבורי על אותם הצרכים? שאלה שסקרנה אותי מאוד.

מסופר על ארבע נשים אשר מתגוררות בתל אביב. הן אינן מכירות זו את זו אך סיפורן האישי, קושר אותן אחת לשניה. הספר מסופר בשני מישורים, מישור ההווה המספר על נשות תל אביב ומישור העבר המספר על דמותה של רחל המשוררת. אופירה, אחת מהנשים קוראת וחוקרת אודות רחל וכך נפתח לנו צוהר אל עברה של המשוררת. ייאמר כי יותר נהניתי לקרוא את מישור ההווה. מישור הסיפור של רחל היה נחמד אך לעיתים חשתי בלבול בשנים וריבוי פרטים.
אי אפשר להתעלם מכך שהספר הוא כמעין שירה גדולה לספרות ולשירה הישראלית. במהלך העלילה מוזכרים סופרים ומשוררים רבים ויצירותיהם, אשר פותחים צוהר לישראל התמימה והישנה והכל במעין קריצה, במשלב לשוני חד ומשתעשע.

עם זאת, משהו פשוט לא עבד לי. המניע של אופירה, האישה אשר עוקבת באובססיביות אחר סיפור חייה של רחל, הרגיש לי מאוד תלוש. לא הצלחתי להבין מאיפה היא פועלת. הרגשתי שהסופרת רצתה לספר את סיפורה של רחל אבל חשה שזה לא מספיק חזק ולכן הוסיפה עוד סיפור מסגרת בנוסף, מה שיצר תחושה מאולצת ובעקבות כך הרבה מן הסיפורים לא הגיעו למיצוי.

לצערי, אני לא חושבת שהצלחתי לקחת המון מהספר הזה (מלבד הציטוט היפה בתחילת הביקורת), באיזשהו שלב הוא אפילו העיק עליי. לא הצלחתי לחוש חיבור אמיתי לדמויות או אפילו שמץ של הזדהות. הכול הרגיש מאוד חיצוני, תפאורה של עלילה ולא עלילה שמצליחה לחדור ולרגש.
אולי פשוט ציפיתי ליותר.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על יד אחות