ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 21 בפברואר, 2021
ע"י עמית לנדאו
ע"י עמית לנדאו
עלמות זקנות שחיות באחוזת כפר ישנה ודועכת בדרום? אגסים הנושרים על הארץ טרם הבשילו ונרקבים כמו הזקנות הבתולות? נכד שכושל בהגשמת ציפיות הוריו? זה לא ויליאם פוקנר, זה קלוד סימון!
ספרו היפה (והקצר) של סימון מזכיר באמת את הסופר הדרומי הגדול, בתמטיקה וגם בסגנון, אבל קל יותר לקריאה, כך נדמה לי. מצד אחד הוא מזכיר מחזה- יש בו מספר קטן יחסית של דמויות, והוא מתרחש כמעט כולו בבית אחד, שבאחד מחדריו שוכבת הדודה הזקנה, שחירחורי גסיסתה מלווים את ההתרחשות. מצד שני, אפשר גם לראות בכתיבה שלו סוג של אימפרסיוניזם ספרותי- סימון הוא אמן גדול של תאורים מדויקים ופיוטיים של הטבע הנקלט בתודעה ושל נימי הנפש של דמויותיו, ואלה תופסים בספר מקום נכבד. מלבד ההתמקדות בהתרשמות הרגעית העשירה של הדמויות, ישנה בכל זאת עלילה כמו-מסורתית, עם קונפליקטים בין הדמויות ורגשות סוערים, אלא שסימון מעדיף שלא לפתח אותה, אלא להשאיר אותה קפואה-משהו. אני חושד שזה מה שמנע מהספר להשאיר בי חותם עמוק, אף על פי שהוא כתוב נפלא כל-כך.
התרגום יפה מאוד, ובסופו מצורפת אחרית דבר מאירת עיניים.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
נשמע יופי, תודה. הוא בתכנון.
|
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
כתבת יפה.
תודה רבה. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מסכימה איתך לגבי הספר.
לא מסכימה לגבי ההשוואה לפוקנר שבספריו שקראתי יש סיפור, בניגוד לספר הזה. |
18 הקוראים שאהבו את הביקורת
