ביקורת ספרותית על העשב - ספריה לעם #753 מאת קלוד סימון
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 בדצמבר, 2018
ע"י yaelhar


#
צריך הרבה סבלנות לספר הזה, עד שמגיעים להנאה ממנו. אין לי מושג למה לא נטשתי אותו בתחילה, מה שהייתי עושה לספר אחר שהיה דורש ממני יותר סובלנות ממה שאני מוכנה לתת. חלקים גדולים ממנו כתובים בסיגנון "זרם התודעה", סיגנון שאינו חביב עלי בדרך כלל. החלקים שאינם כתובים בסיגנון הזה הם דיאלוגים – בדרך כלל שבורים – המתארים את מצבן הנפשי של הדמויות, ותיאורים שגם להם תפקיד בבניית המנטליות והמחנק שסימון כנראה התכוון לתאר.

זו משפחה צרפתית כפרית החיה במשק. יש שם זוג צעיר – הבעל חקלאי כושל שמתעקש על עקרונות ומפסיד כסף רב אותו הוא מקבל מאמו המתקשה לומר לו לא. לאשתו יש מאהב שאולי היא תחליף בו את בעלה המעצבן. הורי הבעל חיים פה גם הם: האב שזכה להשכלה גבוהה, יחסית לאביו האנלפבית, הוא שמן מאד היום ומנסה בכל מאודו להתרחק מאשתו פיזית ונפשית. אשתו מנסה לשחזר את שרידי נשיותה וצעירותה, מאופרת ומתוכשטת, מדברת בלי סוף, היא דמות פתטית, המנסה למשוך את תשומת לבו של בעלה, שבגד בה כל השנים. אחות האב גוססת בחדר הסמוך. היא – ואחותה שכבר נפטרה – גידלו את אחיהן הצעיר מהן בהרבה, הפכו אותו מצעיר צנום לפרופסור, ולאיש עב-הבשר הטובע היום במשמניו. הן וויתרו עבורו על חיים: לא נישאו ולא ילדו ילד, קיומן היה עלוב וצייקן ושאיפותיהן רק לטפח את אחיהן.

הסיפור מורכב מסיפורי משפחה בהווה ובעבר, בה כל אחד מושך את הסיפור לכיוון אחר. סימון מצליח לאפיין כל דמות שהוא כותב עם קול מיוחד והתנהגות משלה. בסופו של דבר הספר הקצר הזה – בסך הכן 193 עמודים מרגיש הרבה יותר גדול ובמיוחד כבד ועמוס משמעויות.

קראתי כמה ביקורות שנכתבו על הספר. אם מנפים את ההתפעלות מ"קלאסיקה" (סימון זכה ב'נובל' בשנת 1985) ואת השוואתו המתבקשת לפרוסט ופוקנר, הביקורות מתארות את קושי הקריאה, את המשפטים הא-ר-ו-כ-י-ם עם ובלי סוגריים, וממליצות לצלוח אותו כי "כל אוהב ספרות חיב להכירם" כמו שמכלילה הכריכה האחורית (שאגב – כתובה בכישרון ובתחכום שאינו רגיל לכריכות אחוריות.)

ומה אני אומרת? הסיבה היחידה שאני חושבת שראוי לקרוא ספר היא ההנאה והחווייה. מי שזקוק לאתגר שיטפס על האוורסט. הספר עניין אותי אבל ביום אחר, במצב רוח אחר, אפשר שהייתי נוטשת אותו די בהתחלה, על סיפורו שכלום לא קורה בו ועל הכתיבה המקוטעת והמעייפת, (ומפסידה).



30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, אדמה
אדמה (לפני שלושה שבועות)
תודה yaelhar, אני התלבטתי לא מעט האם לקרוא את הספר הזה. הסקירה שלך עזרה לי להחליט שלא, תודה.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה,חני
הספר לא עצבן אותי. הוא קשה לקריאה בגלל הסגנון ולכן שקלתי בתחילה לנטוש אותו. הוא הפך מעניין והתפעלתי מיכולתו של הסופר לאפיין כל כך טוב את דמויותיו, כאשר הוא משתמש רק במחשבות ותיאורים, ללא התרחשות כלשהי. 4 כוכבים מגיעים לו ביושר, לדעתי.
חני (לפני שלושה שבועות)
ספר שעיצבן אותך אז למה 4****?
העלילה נשמעת כמו דמויות מעצבנות בגלל מי שהן.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה, אפרתי.
אפרתי (לפני שלושה שבועות)
כרגיל, ביקורת מאלפת. אולי אסתפק בקריאת הכריכה האחורית?
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
חן חן, צב השעה.
אכן, עשבים שוטים צומחים לגובה...
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, Tamas
הספר נחשב לספר טוב, סיגנונו ייחודי והסופר אומר בו דברים חשובים. כמו שאמרתי היה לי קשה בהתחלה ורק כשקיבלתי אותו הוא השתפר לי.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אם התכוונת בשומן לפייר, שקיבל את חייהן של אחיותיו כדי שיוכל לפתח את חייו שלו - לא חשבתי על זה עד הערתך. אבל מי שאוהב לחפש מטפורות, ימצא פה שפע מהן...

אני לא חושבת כמוך. אם אני צריכה להתאמץ - הלכה ההנאה. זה דומה להטפה על "לעבוד על הזוגיות". ולטעמי זוגיות שצריך לעבוד עליה תמות מהר מאד (אין הכוונה שלא צריך לשים לב, לשמח, להפתיע וכו' אלא ה"לעבוד" הזה כל כך כבד...)
צב השעה (לפני שלושה שבועות)
יפה. הבעיה שגם עשבים שוטים גובהם רב...
Tamas (לפני שלושה שבועות)
יפה. מעניין מה משמעות "העשב". אבל נשמע כספר בגובה עשב שדי התרומם בסוף.
Pulp_Fiction (לפני שלושה שבועות)
נראה שיש עיסוק לא מועט בשומן בספר הזה. מעניין על מה זה מעיד?
אני דווקא חושב שיש ספרים ששווה להתאמץ עבורם... לפעמים מה שבא ביתר קלות הוא גם שווה פחות. כתבת מעניין.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, מחשבות:
אם יותר לי לנחש - זה ממש לא ספר בשבילך...
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
תודה רבה, פואנטה.
החווייה שלי היתה מורכבת. בחלקו הראשון חשבתי לנטוש, ואמרתי לעצמי מלים דומות לאלה שכתבת (לא במידת הכישרון הזה, כמובן) איכשהו המשכתי ואז השתנתה חווייתי.
yaelhar (לפני שלושה שבועות)
חן חן, יונתן בן.
אתה קרוב... מטע של אגסים המרקיבים על העצים (-:
מחשבות (לפני שלושה שבועות)
נשמע בהחלט כמו ספר שלא אגע בו.
פואנטה℗ (לפני שלושה שבועות)
אז אני נטשתי. וגם החוויה שלך משדרת הרבה פחות מ- "ספר טוב".
בכל אופן, הוא היה אולטרה-מעייף וכך סיכמתי אותו:

רציתי לקחת שכטה מהמקטרת הריחנית של חתן פרס נובל לספרות קלוד סימון אבל על ההתחלה נחנקתי משאיפת עשן של זרם תודעה כבד. התקצירן כמובן צודק: קלוד סימון לא מבקש לרצות אף אחד ולא נעמד בפתח ספרו לשדל או לבדר קוראים, ועל כך אני קדה קידה ומשתחווה לו. ובכל זאת, צריך להיות עוד משהו חוץ מהקאה ספרותית מופתית של בליל מילים שמחוברות בכישרון גדול אבל מפהקות אותי עד עלפון. ועובדה שפוקנר כן הצליח לתפוס אותי. אז אקסקוזה מואה מיסיה סימון. אטוט אלור.
יונתן בן (לפני שלושה שבועות)
ביקורת נפלאה כרגיל.
העשב הזה נשמע לי יותר כמו שדה קוצים :-)





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ