בעיני הספר הציב זכרון לספרות העברית. כל-כל שמחתי לראות כיצד הוא קרא את 'כה אמר סרתוסתרא' בתרגום דוד פרישמן. ב1958 ישנה עדות לכך שהספרות העברית עדיין מתגלגלת, אם יש מי שעדיין פתוח לאפשרויות שהלשון והשפה החדשה בספר הזה של פרישמן הציעו אז , בשנות תר"ס. כפי שברנר כתב במאמר מפורסם שלו: בואו ונערוך את התנך מחדש. אם יש לכם ספרים חדשים מהמאה העשרים או לפניה, הוסיפו אותם לתנ"ך שלכם, הוציאו ממנו את מה שהתיישן. 'כה אמר סרתוסתרה' מאת פרישמן הוכיח שהשפה של התנך יכולה להיות מודרנית, ו'יפה' גם בעינינו. וכך הרבה אנשים צעירים ב1900 הוסיפו את 'כה אמר סרתוסתרא' למחזור הדם שלהם והספר הזה הפרה אותם. איך אפשר לחשוב על אוריאל דווידובסקי ב'מסביב לנקודה' בלעדיו, או על רעיונות שביאליק לקח למיתוס שיצר ב'מתי מדבר'.
חוץ מזה, פנחס שדה הזכיר שקרא את קנוט המסון בגיל צעיר, גם על כך שמחתי מאוד. הרי מדובר בסופר חשוב מאוד, אשר יותר מעניין אותי מדוסטויבסקי, אם כי עדיין לא קראתי את 'שדים' כדי שאוכל להעריך את דוסטויבסקי במילואו.

מלבד הספר, צריך לציין שיורם ברונובסקי כתב ביקורת מבריקה על הכשלון של פנחס שדה ב'חיים כמשל', לנוכח החידוש הגדול ששדה הביא לשירה העברית דרך הלשון של הלדרלין. ואכן, עד היום אני זוכר את הרושם העז שעשה עליי ספר השירה של פנחס 'משא דומה'. אבל אני חושב שברונובסקי התייחס דווקא לשיריו המאוחרים יותר. הביקורת של יורם ברונובסקי התפרסמה ב'ביקורת תהיה' (כברהכותרת של הספר מלמדת על הישרדות הספרות העברית, זהו ציטוט מביקורת של ברנר.)

יצא לי קצת ארוך. ולא כל-כך קשור, עמך הסליחה.

היי עמיר וליד:) אל תתמרמר:)
אולי אגלה שהייתי נאיבית בצעירותי גם ללא תרומתו של פנחס שדה...אז מה? קורה לכולם, זה בסדר.

הגות? ספר נפלא לבני נוער מתבגרים.
אבל שתקרא אותו שוב כשתהיה בן 60 תבין עד כמה היית נאיבי שקראת אותו. זה אינו ספר הגות זהו ספר שהמסר היחיד שבו שאפשר לכתוב מאות עמודים ותאורים באמת נפלאים מבלי שיהי בהם מסר.