ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 30 בדצמבר, 2020
ע"י נצחיה
ע"י נצחיה
"חופשי זה לגמרי לבד" שר יהודה פוליקר שחגג לא מזמן יום הולדת. האם זה נכון? האם זה קשור, האם החופש תלוי ביכולת להתנתק ולהתבודד לגמרי מאחרים? בתקופת הסגר הראשון ראיתי סדרה של רוני קובן שבה הוא פוגש אנשים מחוץ למיינסטרים ושוהה איתם לזמן קצוב בכדי להבין אותם. אחד הפרקים התמקד באנשים שיורדים "מחוץ לגריד". מתנתקים מהטכנולוגיה המודרנית וחיים בצורה טבעית ולא מבוססת אלקטרונים. חלקם עושים את זה מתוך ענייני בריאות וחלקם מתוך אידיאולוגיה, וכולם משלמים מחיר כזה או אחר על בחירותיהם. זה היה מעניין ושונה לראות ולהכיר. אף אחד מהם לא היה לגמרי לבד. הם קצת מנותקים מהחברה הכללית, אבל חיים בחברה משלהם. עם זאת כנראה הפיתוי להיות לבד והפיתוי להתנתק מטכנולוגיה קשורים ותלויים זה בזה ובמשך דורות אנשים ניסו להתנתק לא רק מחברת בני אדם אלא גם ממעשה ידיהם של בני אדם. להיות אך ורק עם הטבע, חופשי.
כריס מקנדלס, בחור בן עשרים וארבע ממשפחה אמידה למדי בארצות הברית, סיים תואר ראשון, תרם את הכספים שנותרו לו לאחר תשלום שכר הלימוד, והלך לנוע בדרכים. בסופו של דבר הוא מצא את מותו, כפי הנראה מרעב, באלסקה. ג'ון קראקאוור, הרפתקן ומטפס הרים בעצמו, מתחקה אחרי דמותו של כריס. הוא מגלה נער אינטיליגנטי ומתוסבך שנע בעקבות אופטימיות רומנטית וספרים וניסה לעשות דברים שלא הוכשר להם רק כדי לחוש את הבדידות והטבע, לצוד וללקט את האוכל שלו בעצמו ולא להזדקק לאחרים. אלא שלא טבעי להיות בודד, אנשים בחברה הטרום טכנולוגית התקבצו בחבורות כדי לשרוד, ויש לזה סיבות. מתוך הרומנטיות הרבה ושלילת הטכנולוגיה כריס ואנשים רבים כמותו לא מצטיידים כראוי ולא מגנים על עצמם מהטבע כשהם נושאים רחוק על מנת להתבודד בו, מה שנראה לאנשים שגרים בתנאים הקשים באותם מקומות כמו זלזול תהומי.
בתחקרי שלו קראקאוור פוגש הרבה שוליים אמריקאים, ג'ף-ריצ'רים כאלה, שאמנם לא מתבודדים, כן מתנהלים בחברה משלהם, אבל עדיין לא קיימים בתלם האמריקאי הרגיל אלא מסתובבים בשוליים שלו, מתניידים בקראוונים, גרים במחנות נטושים, מתפרנסים בעבודות זמניות ומועטות שכר, ומשתמשים באמות מידה שונות. זה היה אולי החלק המעניין ביותר בספר הזה. חוץ מהנופים שלא נכללים בו ובשבילם צריך לראות את הסרט.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ישי, תודה על התוספת
|
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
היום בגלי צהל ראיינו רזי ברקאי ורינו צרור רב ישיבה, שאת שמו איני זוכר, שהשתמש בדוגמא שנתת נצחיה בהקשר השיר 'חופשי זה לגמרי לבד' של להקת בנזין וטען שבלהיות חופשי זה לא כיף להיות לבד וגם אם אנשים חלוקים על דעות ואורח חיים עדיין מה שחשוב ביניהם זה האמון.
משנתך מופצת ברחבי הארץ, נצחיה. הצלחת להשפיע, אשריך. נ.ב אין לי ויכוח עם אף אחד באתר ומי שמתעצבן מאמירותי - תנחומי הכנים. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
גדי, פתיתים.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ככה זה, אבא ובן.
|
|
|
שמוליק כ.
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אורז בן גוריון הוא אורז
שגוריון הוא אבא שלו :-)
|
|
|
גדי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אורז בן גוריון אלו השקיות שכתוב עליהם קוסקוס והם בצורת כוכבים ועיגולים?
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כשאתה נמצא (ומתי אתה לא נמצא?!), מחשבות, זה תמיד
לזרוע "אורז בן-גוריון" ולשווק אותו בתור מעדן של 5 כוכבי מישלן מנצנצים.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כשאת חוזרת, פואנטה, זה תמיד לזרוע שנאה.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
מחשבות (מורי לצרכי ניכוי מס, עזבונות וצוואות)
שים כובע טמבל על הראש השמש זורחת לך על הקרחת |
|
|
פואנטה℗
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
נצחיה, רק להזכירך, כל מה שמתחת למלבן הכחול...זכור לך, נכון?
וגם אין מרחב אחר, זה המרחב שבו חוגג הבריון אז במטותא ממך. |
|
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה, פרפר צהוב. סיכמת היטב
|
|
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ישי ומורי, אשמח אם תוכלו להעביר את הויכוח ביניכם למרחב אחר, תודה
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ישי, אם עד עכשיו רק ניחשתי שהשמש זורחת לך מהתחת, עכשיו אני בטוח.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
סקירה מעניינת. סביר שלאדם שמתבודד לגמרי מהחברה יש קשיים חברתיים ואישיותיים שונים.
זה נשמע רעיון טוב להתנתק קצת מהמכשירים הכובלים אותנו בחיי היומיום המודרניים, אבל בסופו של דבר רוב האנשים זקוקים לחברה כלשהי כדי לשרוד וגם כדי לתקשר וליהנות יותר מהחיים. אם אין ברירה אפילו החמות באה בחשבון :-) לרוב בני האדם המודרניים אין ידע מספק כדי לשרוד לאורך זמן בשטח פראי וקשה. אפילו מציאת מים ומזון ראוי לאכילה יכולה להיות משימה מסובכת וכל פציעה קטנה יכולה להתפתח לצרה גדולה. |
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אתה רואה מורי כיצד אתה מחרחר ריב?
רק כתבתי על אליטה של האתר והתנשאות ואתה כבר זינקת קדימה כי מצפונך מייסר אותך שאתה כלול בקבוצה הזאת.
אתה מתנשא על קוראים אחרים, שולח הודעות פרטיות לכותבים ו'מתקן' אותם על שגיאות כתיב כאילו אתה מומחה לעברית מקראית. כל מי שלא חושב כדעתך אתה מבטל אותו. למי אתה חושב את עצמך? מבקר מדור ספרות של עיתון הארץ? חבורת מלחכי הפנכה שנוהים אחרי כל ביקורת שאתה כותב, גרועה ככל שתהיה, כמו כת של דויד כורש ומחמיאים לך על הדעות החלולות ועל הבורות שאתה מפגין. חשת מספיק את לשוני החדה כתער או שאתה רוצה שאמשיך? תתעסק בעניינך ואל תטריד את מנוחתי. |
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
לשונך החדה כתער, אה? נו, נניח לאחרים לשפוט מהיכן זורחת לך השמש.
|
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ממש לא מורי, אני בוחר לא להתווכח ולא לריב.
בגלל שידי האוחזת בקולמוס ולשוני החדה כתער יכולות להרוס בני אדם, אני בחרתי לא להתנשא מעל אחרים - בניגוד 'לאליטה' של סימניה, לא להשפיל קוראים שלא חושבים כדעתי ולרומם ולחזק קוראות וכותבות חזקות כמו מוריה, שגם אם עצבנתי אותה, היא חוותה עולם וחצי ולא מוכנה להתקפל למול דעות של קוראים וכותבים כמוני.
|
|
|
מורי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ישי, אתה מעל לכל ויכוח?
|
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אני חושב שאת לוקחת לכיוון לא נכון סיפור חיים, מוריה.
את בוחרת להתעצבן מהשאלות שלי ועל מה? מה מפריע לך שאני מעריך את כריס על הפוריטניות שלו ועל החוויות שחווה? הטענות שלך ושל אחרים כלפי כריס תואמות טענות של תושבי אלסקה שחשבו שכריס לא היה כשיר לחיות בתנאים שהוא חי; זה נובע אולי מקנאה שכריס חי חיים נטולי דאגות שהאוכלוסייה המערבית לא מסוגלת לחיות (להבדיל, רוב אוכלוסיית העולם נטולת מכשירים טכנולוגים ואמצעי קיום סבירים כמו מים זורמים וחשמל קבוע)?
את באמת מצפה שאגרר לסוג של ויכוח אתך? אני לא במקום הזה ואת בוודאי לא צריכה את אישורי או אישור של כל אחד ואחת אחרת כדאי לדעת שאת בחורה חזקה ושורדת. |
|
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
זה מהמם שכריס היה חברותי ומקסים
ולכן אני לא מגנה אותו אילו היה מוצא את מקומו באחת מקהילות השוליים האמריקאיות המתוארות בספר. כל חברה היא חברה. אבל גם אותם הוא נטש, בניסיון לא ברור להיות לגמרי לבד. ובכן, אין לגמרי לבד. אדם שהוא לגמרי לבד פשוט מת. ככה זה. |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ישי, אז מה אם היתה לו אישיות שובת לב, יש גם רוצחים סדרתיים שיש להם קסם. בני משפחתו של הקורבן תמיד אומרים, "לא היית מנחש, הוא היה מקסים."
אני לא אומרת שכריס הוא רוצח או פסיכופט, אבל מהתנהגותו אפשר להבין הכל ואפילו לא צריך יותר מדי אינטלגנציה רגשית. הוא שבר להוריו את הלב, והם נתנו לו הכל. חצי ספר הוא מקלל את אביו על שקנה לו רכב - נשמה אומללה. טוב שלא התקשר למשרדי הרווחה. הוא יכול היה לצאת ולראות עולם גם בלי להכאיב לאנשים שאוהבים אותו. והשאלות שלך מעצבנות אותי. אני יודעת שהן מופנות כלפי נצחיה, מחילה, אבל זה ממש לא משנה. מנסיוני האישי - לא צופה בריאליטי, אין לי שום חשבון ברשת חברתית חוץ מסימניה וGoodreads וגם בלעדיהן אוכל לחיות, עד לפני כמה חודשים עדיין התקיימתי עם טלפון ישן של נוקיה וגם אותו לא סבלתי, והסיבה היחידה שהשתדרגתי זה כי משפחתי ממש אבל ממש התעקשה. וכן, התנתקתי ממשפחתי למעלה משנתיים ועוד לפני שהייתי בגילו של כריס. מעולם לא שיבחו אותי על כל זה, ולמה כן? אם זה מה שעושה אדם "מיוחד" או "אידיאליסט" אז באיזה מן עולם אנחנו חיים? אתה מתבלבל בין לאהוב סיפור ללאהוב את הגיבור - הוא אדם אמיתי ולא גיבור ולא אידיאליסט ולא מושא להערצה. תחזור אחריי: הוא. ילד. קקה. |
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תראי, אני לא יודע מה את חווית בחיים שלך. אולי הספקת חרשת את כל המזרח, דרום אמריקה והגעת גם למאדים. אבל כריס התנתק מהמשפחה שלו קרוב לשנתיים! חרש חצי ארצות הברית וחי כמו נווד ועדיין שמר על תמימות נעורים וגרם לכל מי שפגש אותו להתאהב בו.
אם לזה את קוראת ילד קטן ומפונק אז ברור שדעתך אינה כדעתי ואולי קיימים עוד פערים ביננו. ניסית לא להיות בקשר עם בני משפחתך מעל ליום או יומיים? מתי לאחרונה זרקת את הפלאפון שלך הצידה ולא צרכת את תכניות הריאליטי ורשתות חברתיות? האם להיות אידיאליסט, פוריטן וענו משמעותו הוא פינוק? כלל לא נראה לי, אני ניסיתי לחיות כמו כריס וכשלתי בגלל פגמים אנושיים אבל אני קורא אותו בשקיקה ובקנאה ושוב, אהבתי את הביקורת שלך אבל איני מסכים עם עמדתך. |
|
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
"הוא בוודאי לא היה ילד קטן ומפונק"?
איך אתה רואה את זה בטקסט? בהחלט כן. וגם חולם. |
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
זאת חלוקה מעניינת נצחיה, כנראה שאני משתייך לקטגוריה ב' ואיכשהו זה תמיד הסתדר לי.
אבל אם בכריס עסקינן, היה לו אידיאולוגיה, היה לו רומנטיקה, היה לו קסם אישי, זה במקרה התפלק לו. הוא בודאי לא היה ילד קטן ומפונק. היה לו ניסיון חיים שכנראה לנו, בגילו לא היה, ושירות צבאי זה לא ממש ניסיון חיים |
|
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ישי, אני רואה הבדל בין שני סוגי אנשים
א. מטיילים מקצוענים. אמנם טיפוס הרים הוא ספורט יחידני, אבל הם מתייעצים, מצטיידים היטב בציוד המתאים ולומדים את המסלול ואת תנאי הדרך. ב. מתאבדים רומנטיקנים. כריס היה שייך לסוג השני. מרוב רומנטיקה הוא לא דאג לעצמו לאוכל מספיק, לציוד מחמם ולהתאמה לתנאי השטח שהוא נכנס אליהם. |
|
|
Rasta
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
הסרט לא מאוד הלהיב אותי.
אהבתי את התפקיד הקטן של קריסטין סטיוארט. לא בטוח שאקרא את הספר.. |
|
|
ישי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אני אישית מאד אהבתי את הספר ואת הסרט. אהבתי את הביקורת שלך נצחיה אבל איני מסכים עם הפרשנות שלך ושל שאר הקוראים והקוראות לאופיו של כריס.
אולי בגלל שחוויתי טיולים מהסגנון של כריס אז קל לי להתחבר ולהבין אותו ואתם כנראה לא. |
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אדי וודר ממש מתבקש בסקירה הזו, הלא כן? :)
https://www.youtube.com/watch?v=lm8oxC24QZc |
|
|
ראובן
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ראיתי את הסרט "עד קצה העולם".
מבין את הצורך באיזה מקום לחיות off the grid עד כמה שאפשר המציאות המאה ה-21 המקושרת להחריד. אבל לא כל אחד בנוי לשרוד תנאים קיצוניים. מספיק שתשבור רגל או תחלה בדלקת ריאות כדי להיות בסכנת חיים ממשית. |
|
|
בר
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה על הביקורת.
מסכימה מאוד עם מוריה. גם אני קראתי את הספר לפני מספר חודשים. ואף כתבתי עליו ביקורת כאן באתר. דמותו של הנער כריס עצבנה אותי ולא הצלחתי להתחבר אליה בכלל. בעיקר בספר וגם לאחר מכן שראיתי את הסרט. אני ראיתי בו ילד קטן שחיפש עוד הרפתקה ותו לא. עם זאת כן נהניתי מקריאת הספר בגלל התיאורים שבו ושילוב דמויות נוספות שהיו מעניינות לא פחות מהסיפור של כריס עצמו אם לא יותר. |
|
|
נצחיה
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
כן, קצת.
שכחתי לציין שבזה הוא דומה לספר "בחזרה מטואיצ'י" |
|
|
מוריה בצלאל
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
אכן, סיפור מרגש. רק חבל שעשו לו כזו רומנטיזציה, בספר ובעקבותיו גם בסרט.
במציאות, כריס מקנדלס נשמע כמו ילד מפונק, אנוכי ושחצן. |
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
