ביקורת ספרותית על עד קצה העולם - מסע אל החופש בלב השממה מאת ג'ון קראקאוור (בר)

עד קצה העולם - מסע אל החופש בלב השממה - ג'ון קראקאוור

ביקורת ספרותית על עד קצה העולם - מסע אל החופש בלב השממה מאת ג'ון קראקאוור
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 29 באפריל, 2020
ע"י בר

באופן אירוני למדי כתבתי ביקורת שלמה על הספר הזה שפשוט נמחקה לי מקבצי הWORD. כמה שלא חיפשתי, כמה שלא ניסיתי לשחזר, ללכת אחר פעולות אינטרנטיות שאמורות לסייע ולעזור אבל פשוט לשווא. את המסמך לא הצלחתי לשחזר בשום צורה. המחשב החליט באמצע הלילה לכבות את עצמו ולא לשמור גיבוי של הביקורת שכתבתי ובטיפשותי לא שמרתי. כל כך התעצבנתי. לא האמנתי שזה קרה.
ואז פתאום הבנתי כמה זה מתחבר לי לספר. ספר שעוסק בחומריות ובתלות של בני האדם ברכוש, חפצים, וטכנולוגיה. והנה, זה מוכח לי ממש כעת. אז טוב שהביקורת נמחקה. זה לימד אותי שהטכנולוגיה, על אף יכולותיה המתקדמות , גם היא לפעמים בוגדת בנו. ושבהחלט אפשר לשחרר ולכתוב שוב. גם אם הפעם זה יהיה קצת שונה.

זהו סיפור על בחור צעיר שמחליט לעזוב את כל החיים מאחוריו על מנת לצאת למסע החלומות שלו, לטייל ולנדוד במקומות מרוחקים ופראיים.
הוא משאיר את חייו הקודמים מאחור, מנתק קשר עם משפחתו וחבריו ויוצא לטיול כשלפניו דף חלק. הוא לוקח עמו מעט צידה לדרך, מעט כסף, ומעט בגדים. הדברים המינימליים הדרושים כדי לשרוד. ואפילו אותם היה מעדיף להשאיר מאחור אילו היה יכול.

אם נאמר בכנות, הגעתי לקריאת הספר מאוד סקפטית. את הסיפור הכרתי בקווים כלליים ואת הסרט ראיתי לפני כמה שנים טובות, מטושטשת מיין ומעייפות נרדמתי באמצע.
האמת, השקפת עולמי היא בלשון המעטה שונה מאוד מהשקפת עולמו של גיבור הספר. לעיתים פילוסופיית החיים הזו של עולם חסר כל חומריות נראית לי משהו מעט ילדותי ולא מחובר. אני מאוד אוהבת טבע, שמש, ים וחופש אבל אם יש משהו שאני לא אוהבת זו קיצוניות.
הרבה פעמים במהלך קריאת הספר המעשים של הבחור היו נראים לי קיצוניים, דבר שהתפרש בעיני כבוסריות. ראיתי בו ילד קטן שחיפש הרפתקה ותו לא.
אבל, הסיפור אכן סוחף. זהו ספר ביוגרפי שהקלישאה "המציאות עולה על כל דמיון" בהחלט מתאימה לו.

הדמויות שאנו פוגשים במהלך המסע הן לחלוטין לא שגרתיות. אנשים מעט אבודים ותלושים שגרים בקראוונים, מחסנים, אוטובוסים נטושים. אנשים שחיים או מטיילים בקצה העולם במקומות נידחים ומוזנחים וזאת על מנת למצוא חופש. הם רחוקים מהכל והכי קרובים לחיים אי פעם.

זוהי השקפת עולמו של הגיבור, אלו הם חייו שבחר. מצאתי שאפשר בקלות לשפוט ואפשר גם לקבל ולהבין. נטל החיים החומריים, הרדיפה אחר ההגשמה והריצוי. כל אלו לא מתאימים לכולם. אולי אנחנו חיות מבויתות ששכחו מאיפה הן באו. אולי אנחנו פעמים רבות עיוורים ליופי שניצב מולנו ולדברים הקטנים של החיים.

16 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על עד קצה העולם - מסע אל החופש בלב השממה

טוקבקים

+ הוסף תגובה

ראובן	ראובן (לפני 5 שנים ו-5 חודשים) בנושא אי הערצת גיבור הסרט התכוונתי ברמה אישית. יכול להבין ולהזדהות ברמה מסויימת.
בר	בר (לפני 5 שנים ו-5 חודשים) תודה רבה ישי
ישי	ישי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים) ראיתי את הסרט לפני זמן מה וכעת שכנעת אותי עם הביקורת הכנה, בר, לחפש את הספר ולקרוא אותו.
בר	בר (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) תודה רבה חיפושית! תחושת החופש והשחרור אכן מעוררת קנאה.
חיפושית	חיפושית (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) איזה באסה שהסקירה נמחקה. טוב שהצלחת להתגבר על האכזבה. סקירה יפה, יש לי גם את הספר והתחברתי אליו מאוד. אם לא חושבים על הסוף העצוב, היו לא מעט רגעים שקינאתי בגיבור..
בר	בר (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) אלו פרטים שלא מופיעים בסרט אלא בספר כי שכבר כתבתי. בספר מדובר גם על הערצה כלפי הנער ואהדה רבה שקיבל מפי קהילה שלמה בארה"ב שגיבתה אותו ומנגד אנשים שחשבו שהמעשה הוא טיפשי ומיותר. בסרט מועבר רק מסר אחד מתוך תמונה הרבה יותר רחבה. לכן לתחושתי, אין לשפוט לפי הסרט אלא לפי הספר כאשר מדברים על הביקורת שכתבתי. :) כמובן שיש בי את "הבנת הצורך" כפי שיש בי הבנה על צרכים רבים ואחרים. השאלה כאן יותר מורכבת מאשר להבין\לא להבין.
ראובן	ראובן (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) אינני זוכר את כל הפרטים בסרט. לא מדובר בהערצה.גם בסרט לא חשתי כך. מדובר על הבנת הצורך להתנתק מהעולם,מהרעש,הצפיפות,הטכנולוגיה. להבדיל,כמו אנשים שבוחרים לחיות ללא ילדים. לא על עבירות. כמו מי שנוסעים להודו 'לחפש את עצמם'.
בר	בר (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) ראובן- ברור שזו אידיאולוגיה. בספר מוזכר שכריס, הגיבור ניתק כל קשר עם הוריו עד כדי עינוי. הם לא ידעו מה קורה איתו במשך מעל לשנתיים והוא לא רצה להמצא. הם מצידם חיפשו אותו ולא שמעו מבנם. בנוסף, למען האידיאולוגיה הזו הוא הסתבך עם החוק מספר פעמים ועבר שלא באופן חוקי גבול בין מדינות. האם אני צריכה להעריץ את זה רק מפני שזו "אידיאולוגיה"? לא יודעת.
ראובן	ראובן (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) בר- הניתוק הזה הוא אידיאולוגי. אנו סבורים שאיננו יכולים לחיות כך כי הורגלנו אחרת. לחשמל,מים,טכנולוגיה ונוחות. לפני שנים רבות בביקור בארצות הברית הייתי בעיירה קטנה בחוף המזרחי, אולי וירג'יניה.לא זוכר את שמה.חיים שם מבחירה כמו במאה ה18-19.לבוש,כלי עבודה,דיור בסיסי מאד.ממש כמו האמיש. האם ההתמכרות שלנו לנייד וסלפי טובה יותר? לא יודע.
בר	בר (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) מסכימה ראובן. לאחר הקריאה בספר ראיתי את הסרט שוב. בסרט דמותו של הגיבור יותר מעוררת אהדה ויותר ניתן להתחבר אליה. הרבה פרטים בספר לא מוזכרים שם כדי שהצופה יוכל להזדהות עם הדמות הראשית. אני לא הייתי יכולה לחיות ככה בחיים אבל הספר בהחלט גרם לי להבין מאיפה כן נובע הרצון הזה אצל אחרים. בכל אופן הסופר עצמו הוא מטפס הרים והוא מכניס סיפורים אישיים במהלך הספר, מה שמוסיף עוד נפח ועניין.
ראובן	ראובן (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) ראיתי את הסרט. יכול להבין את הרצון להתנתק מהמרוץ המטורף,התלות בטכנולוגיה,שכר דירה או משכנתא וחשבונות ולהתמודד בשממה.לא יודע אם הייתי מסוגל אבל יכול להבין.לגור בקראוון וכשנמאס מהמקום-לעבור הלאה.
בר	בר (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) מחשבות תתפלא- אני מכירה גם ישראלים רבים שהיו שמחים לחיות ככה ואף חיים בסגנון שכזה בטיול שאחרי הצבא
מורי	מורי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים) לרגע לא חשבתי בחיי לחיות חיים נטולי נוחות של חשמל ומים חמים וכיריים ומקרר. התלישות הזו של חיים באוטובוס נטוש מאוד אמריקאית בעיני ואפילו מאוד ירודה.